זה קרה היום על המסלול בולנסיה: תם פרק בן 25 שנים במרוצי הגרנד פרי אופנועים. ולנטינו רוסי תלה בפעם האחרונה את הקסדה שלו ופרש, וכל זאת לקול תשואות קהל ורעש מנועים.
קשה לסכם 25 שנות קריירה במאמר אחד, עצם הניסון לתמצת את פועלו של "הדוקטור" על המסלול ומחוצה לו יהיה יומרני באופן שגובל בפומפוזיות, השתפכות, והיגררות לקלישאות מן הסוג של "הגדול ביותר בכל הזמנים". הבעיה היא שזה נכון. אפשר לירות את תמצית הסטיסטיקות ולספר על 9 אליפויות עולם, זינוק ל-432 מרוצים (373 מהם בקטגוריה הבכירה). רוסי קטף 115 ניצחונות בכל הקטגוריות, מהם 89 בקטגוריה הבכירה, ועמד על הפודיום 235 פעמים (מהן 199 בקטגוריה הבכירה). זאת כמובן תמצית סטטיסטית שמדגישה שמדובר ברוכב המירוץ הגדול ביותר בכל הזמנים, אבל היא מספרת רק שמץ מן הסיפור של ולנטינו רוסי.
עוד ב-TheDoo
ולנטינו רוסי – סופו של עידן
הדוקטור סוגר את הקליניקה
מעטים המקרים שבהם דמות אחת הופכת לסמל של ענף ספורט. מייקל ג'ורדן יכול להיות הפנים של NBA ומודל שאיפות גם שנים אחרי פרישתו. מיכאל שומאכר, למרות הסוף הטראגי, נחשב לדמות שמוכרת גם למי שלא צפה מימיו במרוץ פורמולה 1 מימיו. רוסי, אם תרצו, הוא שילוב של שני אלה. זה האיש שההילה שלו גוררת עשרות אלפים לכל סוף שבוע במסלול ומצמידה למסכים מיליוני אוהדים ברחבי העולם. זה המודל לחיקוי עבור רוכבים צעירים (עבורם הוא הקים אקדמיה משלו), אבל גם של היריבים שלו על המסלול (שרובם נדחקו בילדותם כדי לקבל ממנו חתימה). בפרק זמן כל כך ארוך נוצר מצב שבו רוסי הוא לא רק הפנים של ה-MotoGP אלא MotoGP עצמו.
רוסי זכה במעמד הייחודי שלו מכיוון שהוא גדל והתפתח יחד עם ה-MotoGP. הסדרה הזאת כיום שונה בעליל מזאת שאליה נחת רוסי בתחילת דרכו בשנת 2000. האופנועים השתנו ללא היכר והפכו ממפלצות דו-פעימיתיות עצבניות שמאיימות להשליך את הרוכב שלהן בהיי-סייד לאופנועי ארבע פעימות (1000 סמ"ק שהפכו ל-800 ושבו ל-1000). לאופנועים בימינו ש כוח מחשוב של מעבורת חלל ובקרות אחיזה ואווירודינמיקה של מטוס קרב, אבל רוסי התאים את עצמו לאורך הדרך לכל שלבי האבולוציה הטכנולוגית הזאת והוסיף להיות תחרותי.
גם לאחר שחצה את גיל 30, סוג של קו כרונולוגי שבו מתחילה בדרך כלל דעיכה טבעית לכל ספורטאי, ולמרות מספר פציעות – רוסי שב תמיד ונעמד על הרגלים, שינה את התזונה שלו ואת אופי הואימונים, ועשה הכל כדי להישאר בכושר מול גמדים צעירים, נמוכים, קלים וגמישים ממנו.
ויש גם את עניין האופי וההומור. הצבע שהכניס רוסי לאליפות היה משהו שאף אחד לא הכיר או הצליח לחקות. מיצגים משעשעים אחרי כל ניצחון, כריזמה נוטפת בכל ריאיון, וליין הקסדות המיוחדות שהוציא בכל עונה – לא רק כדי למכור עוד מארצ'נדייז. לפני ואחרי המרוץ רוסי הפך את MotoGP להצגה הכי צבעונית וכיפית, והקהל התמסר לשואו.
את האליפות התשיעית והאחרונה שלו ציין רוסי בחוש ההומור האופייני לו עם קסדה שעליה ציור של תרנגולת וביצה מספר 9. המסר:, כמאמר הפתגם, "גם תרנגולת זקנה מטילה ביצים". בעשור השחון של רוסי, כולל אליפות שנגזלה ממנו בשנת 2015, רוסי אמנם לא "הטיל" אליפויות אבל בוודאי דגר על המון ביצי זהב לטובת אליפות שפוסלה יותר ויותר בדמותו.
השמש תזרח גם מחר, ועל מסלולי ה-MotoGP ימשיכו לדהור אופנועים גם בעתיד. אפילו קבוצת המרוצים של האקדמיה של רוסי עושה כבר את דרכה לקטגוריה הבכירה. אבל מחשבה על גריד בלי אופנוע שעליו מתנוסס בצהוב זוהר המספר 46, ועליו רכוב בחור גבוה חבוש בקסדת השמש והירח – כמעט לא נתפש. אחרי 25 שנים תצטרך אליפות ה-MotoGP להמציא את עצמה מחדש.
בעידן שאחרי רוסי אפשר לצפות לירידה בפופולריות של האליפות, אבל גם המארגנים וגם המעריצים יסתגלו עם הזמן למציאות. עד אז, 25 שנים הניבו הרבה זיכרונות שאפשר להתרפק עליהם, ולנו לא נותר אלא לומר "תודה ולנטינו Grazie Vale".
