"סופו של עידן". "סיומה של תקופה". "אבידה של גאון" קלישאות אלה מחווירות כאשר מדובר באחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה. "גאון". "שד מוכשר". "סמל תרבות", "אייקון". "אלוהי הרכיבה". גם אלה מאבדות את משמעותן כאשר מדובר בוולנטינו רוסי.
אפשר לפרוט את ההישגים של הדוקטור למספרים. 25 שנות רכיבה בליגות הבכירות. 199 פודיומים. 9 אליפויות. אלא שכמו כל האחרות, גם המספרים ניגפים בפני הקלישאה האולטימטיבית: "את הגדולים באמת אי אפשר להסביר", ובטח שנתונים וסטטיסטיקה לא מספקים את ההסבר.
אפשר להתחיל להבין את ההרגשה שלנו, ועדיין לא לצלול אל מלוא עומקה, כאשר שמים לב שאנחנו בעצם מתאבלים. מתאבלים על איש חי, שיזכה לחיים ארוכים, ובכל זאת מסכמים ונסערים. תחושות כאלה לא חשים כלפי בני תמותה. אולי כלפי גיבורי-על ברגע שבו הם מאבדים את הקסם.
רוסי, ה"דוקטור" בשבילנו, התחיל את הקריירה המדהימה שלו בשנת 1996 עם אפריליה בקטגוריית ה-125 סמ״ק. שתי עונות לאחר מכן הוא התחרה ב-250 סמ״ק ולאחר מכן בקטגוריה הבכירה, 500 סמ״ק, עם הונדה. כל השאר היסטוריה. הדוקטור, כך קראו לו, גם מפני ש"He took his rivals to the clinic".
25 שנים. מספר מדהים. חישבו על כל הגדולים שלצידם רכב: סטונר, היידן, לורנצו, מארקז. לתקופה קצרה אפילו לצידו של מיק דואהן. והוא עבר אחד אחד את כל הענקים האלה, התרומם והסעיר לבבות, עד שצילו האפיל על כל אחד ואחד מהם.
הנגיעה הפיזית שלי בניצוץ האלוהי התרחשה לפני ארבע שנים, ביוני 2017, כאשר התמזל מזלי להידחק עם קבוצת עיתונאים ישראלים כאורחי קבוצת המירוצים של סוזוקי. התרגשנו לפסוע על הגריד, התרשמנו מדוידה (מנהל קבוצת המירוצים של סוזוקי, אשר פרש לאחרונה) והתאהבו ברינס. אבל האמת היא שלאורך הביקור כולו פזלנו אל המתחם של השכנים. שם, באחת ממכולות המגורים האלה, חשנו בשכינה.
מספר 46
מזל הוא חלק בלתי-נפרד מעבודתו של צלם ספורט מוטורי. אם אין לך מזל – לא יעזור לך כלום.
והנה, בצירוף מקרים ובעיקר הרבה מזל – מצאתי את עצמי במסלול אסן בהולנד, ביוני 2017. זה היה הניצחון האחרון בקריירה של רוסי, והוא התרחש במרחק נגיעה, 20 מטרים ממני.
מאז הדוקטור לא ניצח אף מירוץ והקריירה שלו הלכה ודעכה לנגד עינינו. המיקומים התדרדרו, ובחלק מן המירוצים הוא הגיע בין האחרונים. הכתובת נמרחה באותיות ענק על הקיר, אלא שב-300 קמ״ש קשה לקרוא. רק במירוצים האחרונים, כאשר האט עוד יותר את מהירותו, גם הוא, באחור קל, הצליח לקרוא ולהפנים.
אף דבר לא שורד לנצח, וכולנו ידענו שרגע כזה יגיע. למרות זאת – ארבע המילים "בסוף העונה הוא פורש" דוקרות גם בלבבות של מי שמעריצים רוכבים אחרים. אחרי הכל – בני אדם בונים עבורנו את הדרמות ואת העניין, ולא מכונות.
אשרינו שזכינו בדוקטור, גיבור תרבות שעליו נספר גם לנכדינו. 46. רות, סוף.
