פתיחת שנה בסגנון אינדיאני

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
אינדיאן פתחה את השנה החדשה ביום רכיבה שהעניק לנו טעימה מבני השבט המובחרים, מהסקאוט והצ'יף ועד לצ'יפטיין והרודמאסטר. חוויה בסגנון אמריקאי קלאסי

רוב חובבי האופנועים, מכירים או שמעו פעם על השם אינדיאן, יצרנית האופנועים האמריקאית שהחלה את דרכה אי-שם בשנת 1901, ואחרי לא מעט תהפוכות חזרה לחיים לפני כעשור. השם “אינדיאן” כל כך חזק ומוכר, שגם מי שמעולם לא רכב או פגש באופנוע בעל סמל הצ’יף על מיכל הדלק שלו מכיר את אופנועי החברה.

לפני כשנה וחצי הוצג המשלוח הראשון של אופנועי אינדיאן בארץ הקודש וכדי לפתוח את 2019  בגלגל ימין, יצאנו לטיול אינדיאנים וקיבלנו הזדמנות לחוש את שלל היצע הדגמים המשווקים בישראל כיום. זיו אופנהיים, מנהל המותג החייכני, אירח אותנו באדיבות רבה לטיול קבוצתי שיצא מאולם התצוגה בשורק, דרך ים המלח, התגלגל עד חמת גדר ובחזרה.

כיאה לאופנוע Made in USA, הכל גדול. מנפח המנועים ועד רגלית הבלם האחורי או מסך התצוגה. תענוג. אינדיאן, מסתכלים להארלי-דיווידסון היישר בניקל של הפנסים ומשדרים עוצמה. האינדיאני המסורתי בקדמת הכנף מביט קדימה ורחוק, מחכה לגמוע מרחקים בצהלה. אני נותן דרור לקרוז-קונטרול וזורם ללא ידיים. משחק. רוקד על האופנוע, מסתגל למשקל, לתגובות ובעיקר לאווירה.

היאכטות הדו-גלגליות מבית אינדיאן משייטות על הכביש, מעוצבת למשעי ומורכבות ללא דופי. למרות שחוויתי את כלל הכלים האינדיאנים, את רוב היום ביליתי בערגה על הצ’יפטיין ועל ה’רואדמאסטר’ העצומים שחולקים את אותו הבסיס. האופנועים הללו בעלי אופי ונשמה. יש להם קטע שקצת מורכב להגדיר או לתאר למי שלא חווה את האופנוע. קטע של לצאת ולחצות את אמריקה מחוף אל חוף. אם פעם אחת התחברתם לאופי האינדיאני, לתרבות הרכיבה האינדיאנית,  אתם שבויים. קנאיים למותג ולמה שהוא מייצג.

חרף האופי הבעייתי שלי שתמיד מחפש מהירות, האינדיאנים אילפו אותי, הרגיעו לי את הרכיבה והכניסו אותי ל’מוד’ הנכון לאופנוע שכזה. ישנו כוח זמין שיכול להוביל למהירות אבל זה לא הסגנון. זה לא העניין. העניין הוא קודם כל בסטייל השונה שנוטף מכל פעולה שעושים באופנוע. כל-כך מדליק להעיר את המנוע, כשהמוזיקה הבוקעת ממנו בדציבלים גבוהים מרימה את מצב הרוח. המבטים לאורך הדרך ובעצירות מתמגנטים אלינו. תשומת הלב ממכרת. לאורך רוב הרכיבה אני משחק במערכת ובפיצ’רים ונהנה מכל רגע. נוח לי, נעים לי ואני כרגע מרגיש מלך העולם.

במאות הקילומטרים שגמענו, לא היה לי מושג באיזה הילוך אני מבלי להביט בתצוגה. העברות ההילוכים אמנם דורשות בעיטה החלטית, אבל למה להעביר הילוך? המנוע שופע המומנט מפמפם לאיטו וממתין בסבלנות שאחליט להאיץ בכל הילוך בכדי לדחוף אותי קדימה. לא תולש, לא שובר צוואר. פשוט מתגלגל קדימה בהחלטיות עוצמתית. בניגוד למשפט הנדוש “ברגע שמתחילים לזוז לא מרגישים את המשקל” האינדיאנים הגדולים כבדים ומרגישים כבדים. פרק ההסתגלות ארוך והאופנועים הענקיים לא אינטואיטיביים ולא מתקשרים בקלות עם הרוכב. עם זאת, כאשר לומדים איך להתנהל איתם, הם ישאירו אותך עם חיוך גדול בתוך הקסדה.

היום הזה היה יום של חווית קרוזינג אמריקאית רועשת ומושכת מבטים, חוויה שתתאים לזן מסוים של רוכבים, אבל בגדר חובה להתנסות עבור כל אופנוען בנשמה. דגמי אינדיאן השונים מספקים, כל אחד בדרכו, חבילה מורכבת בעלת יתרונות וחסרונות יחסיים אבל מעל הכל הם נותנים לכל איש שחי אופנוענות סיבות להרגיש אופנוען. כל אחד ומה שהמושג הזה אומר לו. מבחינתי, האינדיאנים גרמו לי לרצות להיות לרגע אמריקאי ששר בקסדה: “Born in the U.S.A…”  ולרכב אל עבר השקיעה. והתחושה הזו היא שתגרום לבעלי אינדיאן להתגאות באופנוע שלהם.

צילומים: בני דוייטש


השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

העסקים של THEDOO

חדש באתר

גלילה לראש העמוד