כחודשיים לאחר שעבר זיכיון היבוא של רויאל אנפילד לידי קבוצת ד.ל.ב מוטוספורט, נחנך אולם התצוגה החדש של המותג בתל אביב שמלווה בהצהרת כוונות להתרחב ולצאת מהנישה המצומצמת בה פעלה רויאל אנפילד עד כה.
המותג רויאל אנפילד עבר בישראל לא מעט תהפוכות אבל מעולם לא הצליח להכות כאן שורשים. מאפיזודה מקומית קצרה ולא מוצלחת בתחילת שנות ה-90', טפטוף במהלך קצת יותר מ-10 שנים האחרונות על ידי יוזמות פרטיות, האחרונה בהם של סוכנות ג.ב.ר מנתניה שהפכה כעת לחלק מהרשת של ד.ל.ב כסוכנות משנה של רויאל אנפילד.
עם ההשקה המחודשת מקווים בד.ל.ב לבסס את המותג בישראל לא רק עבור מי שמחפשים אופנועי תקציב, אלא גם עבור רוכבים חובבי רטרו ולייפסטייל ומי שמחפש אופנועי טיולים סוליידים וצנועים יחסית. בדרך לשם חלק מהעבודה התדמיתית היא להוציא את רויאל אנפילד מהאסוציאציה של טיול אחרי צבא ולקשר אותו יותר לסטייל של אופנועים בריטים קלאסיים, רק בלי נזילות השמן ובעיות ההנעה (בכל זאת, יש מתנע חשמלי כיום).
רויאל אנפילד הוא אחד מהשמות הוותיקים בעולם האופנועים. מבלי להיכנס לנפתולי ההיסטוריה נספר בקצרה כי החברה החלה את דרכה כעסק משפחתי בשלהי המאה ה-19 שייצר מוצרי מתכת שונים וסיפק רכיבים ליצרניות רובים. ברוח התקופה התרחב העסק לייצור אופניים ומשם הדרך לייצור אופנועים הייתה קצרה, כשבשנת 1901 התגלגל האופנוע הראשון שנשא אתה שם רויאל אנפילד. בשנת 1907 נרכשה רויאל אנפילד על ידי BSA (שבעצמה עושה קאמבק בימים אלו) וגם שתי מלחמות עולם לא הזיקו לעסקים. ככה זה כשמייצרים גם נשק וגם אופנועים לצבא.
בשנת 1955 פתחה רויאל אנפילד מפעל גם בהודו, שם בנתה את דגם הבולט הבסיסי והנצחי שלה, מהלך שבדיעבד הציל את שם המותג כי בשנות ה-60 עם הפלישה הפנית החלה לקרוס תעשיית האופנועים הבריטית. ביוזמה ממשלתית להציל את תעשייתה אופנועים במדינה, התאחדו בשנת 1966 BSA, טריומף ונורטון (ועוד כמה מותגי אופנועים בריטיים) לידי חברה אחת. את המחיר שילמה רויאל אנפילד שהפסיקה לייצר אופנועים ושדרה עוד מספר שנים כיצרנית חלפים עד שנסגרה. בינתיים בצד השני של העולם המפעל בהודו המשיך לייצר אופנועים כרגיל, ואחרי מאבקים משפטיים זכה בשנות ה-90 להשתמש גם בשם רויאל אנפילד וליצא את מוצריו.
בשנים האחרונות שינתה רויאל אנפילד כיוון והחלה לפזול גם לשווקי יצוא, ולהשקיע בפיתוח דגמים חדשים הרוכבים, תרתי משמע, על גל הרטרו השוטף את התעשייה וגם נושאים את שמות הדגמים הקלאסיים של רויאל אנפילד. הדגמים עדין פשוטים יחסית למקובל כיום, בלי יותר מידי אלקטרוניקה והתחכמויות, אך המודרניים יחסית למה שייצרה אנפילד לפני עשור.
בשלב ראשון כולל ההיצע המקומי כולל שלוש משפחות דגמים: המטאור 350 הבסיסי שמחירו מתחיל ב-25 אלף ש"ח, הימליאן שמספק אלטרנטיבה שפויה לדגמי האדוונצ'ר ללא פלסטיקה מיותרת ושבירה במחיר של 31 אלף ש"ח. בנוסף מוצעים צמד דגמי הטווין, אינטרספטור וקונטיננטל GT, שהם מחווה לטווינים הבריטים של שנות ה-60 בסגנון הקפה רייסר עם תג מחיר של 45 אלף ש"ח.
עד סוף השנה הבאה צפויה רויאל אנפילד להציע בישראל ליין של 10 דגמים, כאשר בין היתר יצטרפו גם גרסת סקרמבלר להימליאן, דגמי רודסטר בנפחי 350 ו-650 וגם שובו של הבולט הניצחי שהוא מהאופנועים הוותיקים ביתר שמיוצרים בעולם. הצפי של ד.ל.ב הוא להגיע למכירות של כ-200 כלים בשנה , מתוכם כמחצית מדגמי ההימליאן. שאפתני, אבל לא מנותק מהמציאות בהתחשב בתמחור האטרקטיבי של רוב הכלים.
