ראש אינדיאני – אינדיאן FTR1200S רפליקה במבחן

יותר משנה של ציפיה חלפה מאז חשפה אינדיאן את ב-FTR1200 ונזרעה בי הערגה להניח ישבני עליו. לבסוף, הציפיה השתלמה. גם אם בעיכוב מה, אספתי אלי את האינדיאני הקשוח ומהר מאד ניהלתי את שיחת הוואטסאפ הבאה עם חבר יקר בשם נגה (כן, מסתבר שזה גם שם של בנים…):

נגה: אני מבין שנהנת היום.

אני: בקטנה. רק 1,203 סמ"ק, 123 כ"ס ו-11.7 קג"מ עם הגבלה אלקטרונית ל-200 קמ"ש כדי שלא תמריא. ההאצה מ-100 לכיוון סוף הסקאלה בהילוך שישי מפתיעה ביותר. פסיכי.

נגה: אחחח י'מניאק. איזה חתיך האופנוע הזה!

אני: נדיר. אי-אפשר להפסיק להסתכל עליו. ותבין, במצב ספורט, גז חסר ריסון מגלה צמיג אחורי שלא סגור על אחיזה והקדמי מרחף, נוגע לא נוגע. הם יצרו מכונה לא שפויה פוטנציאלית.

נגה: יש להם אופנועים מיוחדים.

אני: כן. והרבה מיתוג מיתוג מיתוג מיתוג.

נגה: בין האופנועים היותר שווים שמסתובבים בארץ כסטוק ולא בנייה אישית.

אני: יש מצב. תזכור שהוא כלי חולה נפש אבל יש לו גם חסרונות. הוא מרתיח את הרגליים, הישיבה עליו ממקמת את הרוכב חזק מול הרוח ללא מיגון ובודקת את עוצמת שרירי הצוואר  ורגליות הרוכב מעט מחליקות. את כל הטוב הזה שנקרא FTR1200 בגרסת S מייחדת חבילת אלקטרוניקה רחבה, צביעה מחמיאה, אקרפוביץ' שנשמע מדהים.

נגה: נראה לי חוויה.

אני: חכה, מחר אני ברכיבה לכנרת…

נגה: OMG!

האינדיאני מתעורר
משהו טוב עובר על אינדיאן בשנים האחרונות מאז יצאה לדרכה החדשה תחת כנפי פולאריס. מעבר להתמקדות בקרוזרים גדולים ועמוסי כרום החליטו באינדיאן להרחיב את היצע הדגמים ולפנות לקהלים נוספים וצעירים יותר עם כלים בעלי אופי ספורטיבי. לא, לאינדיאן לא הייתה כוונה לחטוא ולייצר סופרבייק עם פרינג מפלסטיק, אבל היא כן רצתה ליצור אופנוע ספורטיבי באופיו מצד אחד, ומצד שני שיהיה מחובר למורשת של המותג הכל כך אמריקאי הזה.

לשם כך הלכו באינדיאן אל מסלולי ה-Flat Track – מסלולי עפר אובליים עליהם נוהגים להתחרות מאז ימי ראשית האופנוע שעדין בעלי פופולאריות גדולה בארה"ב. באינדיאן החליטו לבנות אופנוע בהשראת האופנועים המיועדים למרוצים אלו, וזה אומר אופנוע עם מנוע בעל המון מומנט, משקל קל יחסית לוי-טוויינים וצמיג אחורי צר כדי שיהיה ניתן להחליק אותו בדריפט לאורך כל הפניה.

אחרי לא מעט טיזרים וגם אופנוע מסלול שהופיע בכמה אירועים מתוקשרים, חשפה אינדיאן לפני כשנתיים את הדגם הסדרתי שנקרא FTR,  ראשי תיבות של Flat Track Racing. עם מראה מינימליסטי, מנוע V טווין בזווית של 60 מעלות השוכן בשלדת צינורות ועיצוב שונה מכל אינדיאן אחר שאתם מכירים. אינדיאן FTR מוצע בכמה גרסאות, ואנחנו קיבלנו את גרסת ה-S משודרגת המתלים בצביעת הרפליקה עם שלדה אדומה וסקסית. אז אחרי שהכרנו, אפשר לצאת לדרך.

שישי על הבוקר
ביום חמישי רכבתי מעט יחסית אבל הייתי במצב טרפת וחזרתי הביתה סחוט מעייפות. הסיבה היא שה-FTR הוכיח לי שהוא חזיר רציני, וכשמושכים אותו לביצועי קצה הכוחות שהוא זורק על הרוכב דורשים מאגרי אנרגיה לא מבוטלים.

בבוקר יום שישי הצטרפתי לרכיבה קבוצתית של לקוחות אינדיאן-ישראל שאורגן על ידי היבואן. כולם היו רוכבי קרוזרים רגועים, ולמרות שזה לא היה קל וה-FTR מחפש להדליק אותך, אני מחליט להיכנס איתם לצ'יל המוכר שכל כך מאפיין אותם. ביני לבין קסדתי חשבתי שהרבה מכוניות שנוסעות לאותו כיוון זה פקק, הרבה אופנועים שרוכבים לאותו כיוון זה כוח. שוב נחשפתי לתרבות הרכיבה האינדיאנית שמשדרת בגרות משולבת עם שמחת נעורים מעצם החברותא ועשיית הרעש המשותף. קסם שעושה חשק להיות חלק.

בשעת בוקר מוקדמת, כשהתנועה עוד דלילה, אני מניע את החבר ומתענג על הצליל שהוא מפיק דרך מפלט האקרפוביץ' בזמן שהוא מתחמם לטמפרטות עבודה מתאימה. אני עובר את הרמזור של גן יבנה לכיוון צפון, קובע את הקרוז-קונטרול הפשוט לתפעול על 115 קמ"ש ורוכב ללא מאמץ, ללא ידיים, במהירות קבועה, עד תחנת הדלק ביקום. מסך המגע הצבעוני מציע שני סגנונות תצוגה שימושיים מאוד והמעבר בין מצבי הרכיבה, ניתוק והחזרת בקרת האחיזה או אפילו כניסה ושינוי הגדרות מאוד אינטואיטיבי. 

אינדיאן FTR הוא אופנוע שמעוצב בצורה יוצאת דופן. ההדיוטות לא מודעים לכל המאפיינים הייחודיים שמגדירים את הכלי הזה כ'פלאט-טראק', הם פשוט רואים אופנוע יפייפה והוא מושך ים תשומת לב, מחמאות, סיבובי ווק-אראונד ועוד ועוד שאלות. אפילו רוכבי אופניים החמיאו לי, והם מקצוענים בלכעוס עלינו האופנוענים. 

ברכיבה הרגועה הזו צפונה אני מבין שה-FTR לא מצטיין בפינוי חום אבל כל עוד לא נדרשים להתמודדות עם הרוח במהירויות הגבוהות אליהן הוא מסוגל מגיע, ניתן לעבור איתו מרחקים ללא מאמץ ולתת יופי של ביצועים ספורטיביים כשבמקרה תוקפים בדרך את כביש 7677 שבין הכנרת ל"עיירה הציורית" פוריה-עילית.

שבת בבוקר יום יפה
עם שחר, אני דוחק עצמי אל תוך חליפת העור. כבר שיחקתי עם מצבי הרכיבה "גשם" ו"סטנדרט" וחוויתי רכיבה עירונית ובינעירונית. הגיע הזמן להשחזות של סוף שבוע במצב "ספורט" חסר המנוח. כשאני ארוז בתור חליפת העור הצמודה המלחמה נגד הרוח עוברת טוב יותר וקצב הרכיבה המנהלית עולה.

הכבישים המפותלים של גוש עציון מקבלים את האינדיאני הבריון בברכה. ההיגוי של האינדיאן לא זריז והוא עצמו שוקל 226 ק"ג יבשים שמורגשים בהחלט, בטח כשמתמרנים אותו בעמידה לצילומים סטטים. עם זאת, גם לאחר כמה הקלקות באפשרויות הכיוון של הבולמים, הקשיחות הספורטיבית נוכחת. הביטחון והיציבות שהוא מעניק ביחד עם שפע המומנט שמספק המנוע מאפשרים לי להיכנס ולצאת מהעיקולים ללא בחירת הילוך מדויקת והכל בסדר. יש גם אלקטרוניקה שעוזרת ומחפה על צמיג האחורי הצר. אם כבר הזכרנו, תיבת הילוכים  מדויקת ועובדת נפלא. הצליל הבשרני של הוי-טווין בתוספת מערכת הפליטה מורחים לי חיוך על הפנים בכל פתיחת גז ובהורדת הילוכים. אופנוע עם אופי. 

שביזות יום א'
אינדיאן FTR1200 הוא אופנוע מגניב ומיוחד, על אחת כמה וכמה בגרסת ה-S היוקרתית. אני לא בטוח שרוב מי שירכוש אותו יעשה בו שימוש ככלי רכב יום-יומי, אבל אני השתכנעתי שכאופנוע סוף שבוע זה אחד הכלים היותר מדליקים ומהנים שיש היום בשוק. כבר כתבתי שהוא לא מושלם, ועם תג מחיר של 125 אלף ש"ח לגרסת הרפליקה הוא גם בטח לא זול.

עם זאת, ה-FTR הוא יצירה שמחה שסך הכל מושיבה אותך גבוה ביחס לאופנועים הספורטיביים   ומביאה איתה בשורה של סגנון עיצובי שממגנט תשומת לב. הצליל שהוא מפיק ממכר, היכולת שלו לשגר את הרוכב מהמקום או תוך כדי תנועה ולהשפיל כמעט כל כלי מוטורי בכביש הציבורי לא מוטלת בספק. כמובן שהאפשרות להפיק ממנו ביצועים ספורטיביים בכבישים המאתגרים, בטח עם צמיגי הכביש שהורכבו על אופנוע המבחן, קובעים שיש כאן ממתק מהפנט, אופנוע ממותג ממשפחה מיוחסת. אופנוע לאופנוענים.