ממרחק של יותר מ-15 מטרים נהג במכונית נוסעים לא יכול לשמוע את הצליל של מפלט (אגזוז) של אופנוע או להבחין בו בזכות הרעש. כך מצא מחקר שנערך על ידי האוניברסיטה הפוליטכנית של בוקרשט, רומניה. יתרה מכך: גם ממרחק של כ-10 מטרים מתקשים הנוהגים במכוניות לשמוע את צליל המפלטים.
שאלת המחקר נבעה ממיתוס שגור בקרב רוכבים לפיו רעש המפלטים יכול להציל את חייהם ולכל הפחות להסב את תשומת ליבם של נהגי מכוניות להימצאותו של אופנוע בסביבתם. יש שמכנים את הרעיון הזה, וכעת מסתבר שבטעות – "אגזוז רועש מציל חיים".
המחקר בוצע באופן כמעט מובן מאליו: מכונית הוצבה באזור סטרילי כשחלונותיה מוגפים, המנוע שלה פועל במהירות של בין 2,000 ל-3,000 סל"ד שמדמה נהיגה רגילה, והרדיו מופעל בעוצמה נמוכה. סביב הרכב הוצבו בכל פעם אופנוע אחר עם מפלטים שונים, חלקם גדולים ורועשים במיוחד, והנהגים-הנסיינים התבקשו לדווח מתי הם מבחינים באופנועים. התוצאה, כאמור, מפתיעה ואולי גם מאכזבת: נהגים בתוך מכונית, אפילו בסביבה סטרילית כשהמכונית לא חשופה לרעשי רוח וכביש נוספים, שומעים את צליל המפלטים רק כאשר האופנוע ממש צמוד למכונית, ולכל היותר במרחק של מטרים בודדים.
תוצאות המחקר מובילות לשלוש מסקנות שונות ונפרדות. ראשית לכל – "הלך" התירוץ לקנות ולהרכיב מפלט "פתוח" ורועש, לפחות אם המטרה היחידה היא הפגנת נוכחות. מול השכנים זה אמנם יעבוד ואולי אף יגרום לחימום היחסים, אבל מול נהגי מכוניות אין בכך כל תועלת.
שנית, כל אופנוען צריך לשאול את עצמו האם תחושת הביטחון שלו בתנועה לא מוגזמת: נכון, אנחנו שומעים את המנוע ואת המפלט של האופנוע שלנו אבל אין סיבה להיות מופתעים אם נהגים אחרים לא שומעים אותנו. למעשה, המחקר מצא שכאשר נהגים שומעים סוף סוף את צליל המפלט שלנו זה כבר מאוחר מידי כדי להגיב.
המסקנה השלישית, מעניינת בפני עצמה, היא ההסרה של מחסום פסיכולוגי קטן בדרך אל האופנוע החשמלי: אצל רוכבים רבים קיים חשש שאם יעברו לרכוב על אופנוע שקט נהגים מסביב לא ישמעו אותו ויתייחסו אליו פחות מן המעט שהם מתייחסים כעת אל אופנוע עם מנועי בעירה ורעש מפלטים. אז גם בעניין הזה אפשר להיות "רגועים": כנראה שגם בעתיד לא יתייחסו אלינו.
וכל זה מוביל גם אל שאלה לא פתורה אחרת, אשר מעסיקה רגולטורים בכל רחבי העולם עם פרוץ העידן החשמלי: האם יש צורך לחייב כלי רכב חשמליים להשמיע רעש מלאכותי?
התשובה לכך מגיעה מן הסיכון לפגיעה בהולכי רגל. מחקרים אחרים מצאו שסיכויו של הולך רגל להיפגע מכלי רכב חשמלי גבוהים ב19% מאשר מכלי רכב עם מנוע בעירה פנימית. זה הוביל להמלצות לרגולציה שתחייב את כל יצרניות הרכב החשמלי, כולל דו-גלגלי, ליצור רעש מלאכותי בעוצמה של בין 43-64 דציבל – כדי להסב את תשומת ליבם של הולכי הרגל, וזאת בכל מצב שבו כלי רכב נוסע במהירות של 30 קמ"ש או פחות.
ומה לגבי נהגי מכוניות והמודעות שלהם לאופנועים, איך משיגים את זה? לא מן הנמנע שאחת התופעות המעצבנות ביותר על כבישי ישראל והעולם עשויה לסייע לנו כאן, והכוונה היא לאופניים חשמליים ולקורקינטים שלפעמים נדמה שהם משייטים על הכבישים בתוך מציאות משל עצמם.
מחקר שמאד נשמח לסקר אם וכאשר יבוצע כזה הוא באיזה אופן, אם בכלל, נהגים משנים את ההתנהגות שלהם לנוכח הידיעה שבכל רגע נתון הם עלולים לפגוע ברוכב קורקינט שמגיח מכיוון לא צפוי, תוך זלזול בכל חוק תנועה אפשרי. ברור אמנם שלא כל רוכבי הקורקינטים נוהגים כך, אבל אנחנו נתקלים מידי יום בדוגמאות לטירוף וכאוס. למעשה, הדבר הטוב היחיד בתופעה הזאת הוא שהיא גורמת לאופנוענים להיראות טוב באופן יחסי, ומאלצת נהגים להביט במה שמתרחש סביבם.
לקריאה נוספת:
מחקר חדש: המוח מעדיף לא לראות רוכבים בכביש
