בשבוע שעבר, כשנה לאחר שחשפה דגם סדרתי ראשון של אופנוע חשמלי, הכריזה הארלי דוידסון – יצרנית האופנועים האמריקנית החשובה בעולם – על כוונתה להפוך את שם הדגם הזה – LiveWire – למותג חשמלי נפרד. בהארלי דוידסון, כמו אצל שאר יצרניות האופנועים, עדיין לא לגמרי מבינים איך לעכל את המהפכה החשמלית שמתרגשת על העולם, אבל לכולם ברור שמי שיתעלם ממנה לא יזכה לראות את העשור הבא כמותג חי ופועם.
שבועות אחדים קודם לכן חשפו ימאהה והונדה נתחים מן התוכניות העתידיות שלהן לדגמי אופנועים חשמליים, וקצת קודם, בתחילת חודש מרץ השנה, סיכמו ביניהן רוב יצרניות האופנועים החשובות בעולם על סטנדרט אחיד לסוללות חשמליות מתחלפות. כל אלה, ועוד, מוכיחים שלאף אחד אסור למצמץ: המהפכה החשמלית בעיצומה, וקצב השינויים נמצא בשיא חסר תקדים. בתוך פחות מעשור נוכל לשכוח כמעט את כל מה שאנחנו מכירים כרגע, ובין אם אנחנו אוהבים את זה או לא נצטרך להתרגל לעולם שונה מאד.
1. זה לא חדש, אבל כעת זה באמת קורה
ככל שהדברים אמורים במעבר מהנעה באמצעות מנועי בעירה להנעה חשמלית מזדנבות יצרניות האופנועים הרחק מאחורי יצרניות המכוניות, וזאת ככל הנראה הוכחה לכך שמדובר במהפכה שנכפית באמצעות תקנות, ולא בכזאת שנובעת מ"דרישה מלמטה". אחרי הכל – כלים דו גלגליים צורכים מעט אנרגיה וטווחי הנסיעה שלהם קצרים יותר, ולכן מספיקים להם מנועים קטנים פיזית וסוללות קטנות ופחות יקרות. אם אופנוענים היו מעדיפים מנועים שקטים ונקיים אפשר היה לצפות שדווקא דו-גלגליים היו אלה שמובילים את המהפך.
וזה לא שיצרניות אופנועים לא יודעות את העבודה. בק.ט.מ, למשל, דיברו על אופנועים חשמליים כבר לפני עשור, ובמהלך השנים אף הציגו דגמי קונספט רבים ואף ייצרו מספר דגמים חשמליים סדרתיים. אלא שבשונה מאשר בתחום המכוניות והרכב המסחרי – הלחץ הרגולטורי על תעשיית האופנועים פחות דרמטי, ועד לא מכבר הוא כמעט לא לווה בלחץ כלכלי או חברתי. למען ההגינות, אסור להתעלם מכך שלאופנועים יש בעיות אובייקטיביות כמו משקל הסוללות ביחס למשקל של הכלי כולו, אופי של המשתמשים, וגם הבדל באופן השימוש באופנועים.
אלא שכל זה היה נכון עד לפני כשנתיים. שורת החלטות של ממשלות סין והודו, ושל האיחוד האירופאי, מאלצת את כל יצרניות הרכב להפסיק למכור מנועי בעירה בין 2025 לבין 2040 (בתלות במדינות השונות). זה הוריד מן השולחן את שאלת ה"האם זה יקרה?" ונותרה רק השאלה "מתי?".
2. אופניים תחילה, אופנועים בסוף
אופנועים ראשונים החלו להתגלגל על כדור הארץ בסוף המאה ה-19 לאחר שיצרניות אופניים חיברו להם מנועים, ואין פלא, לכן, שהם נראו כמו "אופניים עם מנוע עזר". הרעיון הזה חזר על עצמו לפני כ-15 שנים כאשר דור חדש של "אופניים עם מנוע עזר חשמלי" החל להתגלגל בעולם, והרוב המוחלט שלהם הורכב בקומבינה – בעיקר בסין, כחיבור בין מנוע חשמלי פשוט, סוללה בסיסית ומערכת חשמל רעועה. אלא שמהר מאד תפסו המכירות של אופניים חשמליים תאוצה, המגוון שלהם גדל בקצב אקספוננציאלי, ובשנים האחרונות נבראים דגמים יותר ויותר מתוחכמים שמוצעים במחירים גבוהים. במקביל נכנסו לתחום הזה רבות מיצרניות המכוניות והאופנועים – מימאהה ודוקאטי ועד מרצדס.
כמעט מיותר להדגיש, ובכל זאת נעשה את זה – שיצרניות מכוניות ואופנועים לא באמת טורחות לייצר אופניים חשמליים, אלא מתמקדות במיתוג ובשיווק שלהם (כלומר שהן שמות מדבקה על אופניים מתוצרת יצרניות אופניים ומוכרות אותם). עם זאת – ככל שגברה בעולם הפופולריות של רכיבת אופניים (ובעיקר רכיבת שטח) – כך גדל גם מספר האנשים שמוכנים לשלם יותר כסף תמורת מותג מוכר.
בכל מקרה – אופניים חשמליים נמכרים מידי שנה בעולם במיליוני יחידות, אופנועים חשמליים בעשרות אלפים, ובין לבין מתפתחת נישה מאד מעניינת של מיזוגים שונים ומשונים בין אופניים לקטנועים ובין קטנועים לאופנועים. בסיכום 2020 נמכרו ברחבי העולם כולו כ-56.5 מיליון אופנועים מכל המינים, וגם כ-1.1 מיליון זוגות אופניים חשמליים (לא כולל בסין, שמהווה שוק ענק בפני עצמו).
אופנועים גדולים יהיו אחרונים להצטרף למגמה החשמלית, אם כי בינתיים ניכרת כבר מגמה אחרת: יותר ויותר יצרניות אופנועים מפסיקות לייצר דגמים שונים של אופנועים גדולים ובינוניים עם מנועי בעירה, ולא מחליפות אותם במשפחות חדשות של דגמים. ימאהה, למשל, לא יכלה להתאים את FJR1300 לתקני הזיהום המחמירים, ואלה גם יחסלו את קוואסאקי Z1000 ו-ZZR1400 או את הונדה VFR. את הריק שייווצר ימלאו במוקדם או מאוחר ימלאו אופנועים חשמליים.
מתוך כל זאת מזדקקות כעת שלוש נישות ברורות: "אופניים עם מנוע חשמלי" (לכביש לשטח), קטנועים למיקרו-מוביליטי (שכוללים גם קורקינטים, ואפילו כאלה שממותגים עם שמות ידועים), ואופנועים שמשמשים להנאה וספורט, ולתחבורה לטווחים ארוכים.
3. האם יצרניות האופנועים אחרו את הרכבת?
אחת התופעות המעניינות ביותר כיום בתעשיית המכוניות היא כניסת יצרניות אלקטרוניקה וספקיות טכנולוגיה גדולות – החל מ'וואווי' ו'שיאומי' דרך 'גוגל' וכלה ב'אפל', אל "קודש הקודשים" של ייצור רכב. מבלי לפרט יותר מידי זה מתאפשר בזכות (או בגלל) זמינות של טכנולוגיה, הפיכת כלי הרכב ל"מחשבים על גלגלים", ומודלים כלכליים שמאפשרים שימוש במכוניות תמורת תשלום במקום בעלות עליהן.
מה שמאיץ את המגמה הזאת הוא הורדת חסם משמעותי: על מנועי בעירה רשומים אלפי פטנטים, וזאת טכנולוגיה יקרה לפתוח ולייצור. הנעה חשמלית, לעומת זאת, הרבה יותר פשוטה, זמינה ונגישה גם לחברות שאין להן כל זיקה לרכב. בהינתן שהרבה יותר קל לייצר אופנוע מאשר מכונית, האיום על יצרניות אופנועים ותיקות הרבה יותר גדול מאשר על יצרניות המכוניות. אלפי יצרניות בגדלים שונים מייצרות כיום אופניים, ומתוכן יש לא מעט שנתמכות על-ידי גוף גדול או מהוות חלק מקבוצה בעלת משאבים. כל יצרנית כזאת יכולה לייצר בקנה מידה גדול יותר מכל יצרנית אופנועים מוכרת, עם בעלויות ייצור נמוכות יותר.
יצרניות האופנועים, כאמור, מנהלות רומן עם הנעה חשמלית החל מתחילת העשור הקודם, וביתר שאת משנת 2015, אבל רובן נכנסו לתחום הזה ברצינות רק בשנת 2019. האם הן פספסו משהו? כנראה שכן. בזמן שהן נמנעו מפיתוח מותגים חשמליים נבדלים או "להתחבר לזרם" עם דגמים חדשים קמו בעולם לא מעט חברות חדשות שפיתחו טכנולוגיות מתקדמות ורלבנטיות.
בין אלה בולטים 'זירו', 'בראמו', 'זד אלקטריק', 'רייזור' ו'לייטנינג' האמריקניות, 'אנרג'יקה' ו'טקטיקה' האיטלקית, 'ליטו' ו'אסנס' הצרפתיות, 'אדלי' ו'איון' הטאיווניות, 'ריוולט' ההודית, וכמובן 'ידאה', 'זנן', 'אווק' ו'נינבוט-סאגוואי' הסיניות. מנקודת מבטן של יצרניות הרכב עלולה כל אחת מן החברות האלה, או עשרות חברות אחרות – להאפיל עליהן תוך זמן קצר ולנצל מהפכה שעשויה לשנות את היחס של כולנו לאופנועים, אולי גם לרכיבה.
אם מישהו מקל ראש באפשרות כזאת, וחושב שגם אם יתהפך העולם כולם ימשיכו לקנות הונדה, יאמהה, סוזוקי או ב.מ.וו, כדאי לו להרהר בשם 'טסלה', ולחשוב איך הפכה מי שעד לפני חמש שנים נחשבה ליצרנית רכב אזוטרית לכזאת שמייצרת כמעט מיליון מכוניות בשנה.
עם זאת, מי שהציגה כבר את אחת הדרכים האפקטיביות ביותר להתמודדות עם תרחיש כזה היא יאמהה היפנית, אשר מצד אחד משקיעה בפיתוח טכנולוגיה חשמלית מתוך מטרה למכור אותה גם לאחרים, ומצד שני רכשה את חברת 'גוגורו' הטאיוונית, שהיא אחת מאותן חברות חדשות שפיתחו טכנולוגיה מתקדמת.
אז האם יצרניות האופנועים "אחרו את הרכבת"? זה תלוי בשתי שאלות אחרות: ראשית, האם ומתי היצרניות הגדולות יתאפסו על עצמן ושנית מה יותר חזק – טכנולוגיה חדשה ומתקדמת או מותג ישן ומוכר?
4. אתם רציניים? לא יהיו יותר אופנועים עם מנועי בנזין?
שנת 2035 אולי נראית רחוקה לכמה מאיתנו, אבל עד אז יהיה אסור למכור מנועי בעירה פנימית ביפן. עשר שנים לפני כן – כלומר בסך הכל בעוד ארבע שנים (!) – תיאסר המכירה של מנועי בנזין ודיזל בבריטניה ובנורבגיה – ובין לבין ייכנס איסור כזה גם במדינות שרוב התחבורה העירונית שלהן מבוססת על כלים דו-גלגליים כמו וייטנאם וטאיוון.
אפשר להניח שהלובי של יצרניות האופנועים יטען, ובצדק, שכלים דו-גלגליים פותרים בעיות תנועה, חוסכים שימוש בכלי רכב גדולים ובזבזני אנרגיה, ושכמות הזיהום שהם מייצרים, לכל קילומטר נסיעה, היא בערך אחד חלקי חמישים ממכוניות. למשל, מכונית ממוצעת פולטת 2.0 טונות גזי חממה בשנה ודו-גלגלי ממוצע פולט רק 0.3 טונה.
הכל סבבה, אבל לא בטוח שהם יתאמצו בכלל להתווכח. אחרי הכל – השוק הדו גלגלי האירופאי מהווה בסך הכל 2.5% משוק האופנועים העולמי, ואילו המסה הגדולה ביותר – 83% מכלל מכירות האופנועים בעולם – נמצאות בדרום מזרח אסיה – סין, הודו, וכלל מדינות אסיה-פסיפיק (אינדונזיה, תאילנד, הפיליפינים, וייטנאם, טאיוון, קוריאה וכו'). רוב המדינות האלה סובלות מזיהום אוויר במרכזי הערים שלהן וכבר הכריזו על איסור מכירה של מנועי בעירה. הממשלה ההודית, למשל, דורשת שבתוך 4 שנים מהיום 90% מן הכלים הדו-גלגליים שיימכרו בשטחה יהיו חשמליים, ואנחנו מדברים על בערך 20 מיליון יחידות בשנה. אז התשובה פשוטה: כן, אנחנו רציניים.
5. הלך עלינו?
סקרים שנערכו בארצות הברית ובאירופה העלו שרוכבי אופנועים חוששים שחוויית הרכיבה על אופנועים חשמליים תהיה פחות מהנה – בראש ובראשונה בגלל שאין להם את הצלילים ואת הרטט המוכרים לנו. גם החשש מטווח נסיעה קצר מטריד את הרוכבים, ובעיית הטעינה שלהם, ביחס לתדלוק.
מצד שני, הנעה חשמלית מציעה את אחד הדברים המהנים ביותר באופנוע: תאוצה מהירה ותחושת מומנט אדירה, ועבור מי שחרד לגורל הסביבה יש כמובן גם את הערך של אפס פליטות במפלס הרחוב.
אותם סקרים מגלים שמי שמשתמש באופנוע ככלי רכב לצורך ניידות, להבדיל ממי שמשתמש בו בעיקר למטרות הנאה ופנאי, מקבל באהדה את עלויות השימוש הנמוכות יותר – גם עלויות אנרגיה ובעיקר עלויות של טיפולים ותחזוקה.
בשורה תחתונה צריך להבין ששעון החול כבר התהפך. מאמצים מוקדמים יכולים לקנות אופנועים חשמליים כבר כעת, מתנגדים לשינוי צריכים להצטייד מבעוד מועד באופנוע האחרון, מקסימום לפני אחרון, עם מנוע בנזין שהם יוכלו לקנות כחדש, אבל בסופו של דבר המהפכה כבר בעיצומה והיא תושלם פלוס מינוס בתוך עשור.
