גם חולצי הפקקים מתחשמלים: קבלו את הדור הצעיר של תחבורה עירונית

עד לסוף העשור הנוכחי, וזה ממש "מעבר לפינה", תיאסר מכירת כלי רכב עם מנועי בעירה ברבות ממדינות אירופה, כמו גם בסין ובהודו. הרגולציה של כלי רכב דו-גלגליים מאחרת אמנם אחר מכוניות נוסעים, לכן לא ברור אם התאריך הקובע רלבנטי גם עבורם, אבל דבר אחד בטוח: הוויכוח הסתיים. ממש לא משנה מה אנחנו אוהבים או לא ומה דעתנו על הנעה חשמלית – בקרוב היא תחליף את מנועי הבעירה ולכן עדיף להפנים ולהתכונן לזה.

מי שכבר עשו את המהפך הם כלי רכב דו-גלגליים קטנים. למען האמת, אפשר לומר שהשינוי הוא זה שעשה אותם ולא להיפך: מהפכת החשמל בראה קורקינטים חשמליים שנפוצים כעת כמו זבובים, והפופולריות של אופניים ככלי רכב מעולם לא הייתה כל כך גדולה. במקביל נבראו מאות פיתוחים של כלי רכב דו ותלת גלגליים שונים ומשונים שחלקם נראים כמו הכלאה בין אופניים לאופנוע, אחרים יותר כמו קטנוע, ויש כאלה שקשה אפילו להתחיל להגדיר את העיצוב שלהם.

מהפכת החשמול גררה מהפכה נוספת, לא פחות דרמטית. מרגע שמנוע הבעירה המורכב, היקר והמתוחכם יצא מן המשוואה כל שנותר זה מנוע חשמלי גנרי וזול ושלדה שאליה מחוברים שניים או שלושה גלגלים. כפועל יוצא לפתע יכול כל אחד לייצר "אופנוע" או קטנוע ולא צריך להיות הונדה או סאן יאנג או פיאג'יו בשביל זה. ואכן – עולם ה"מיקרו-מוביליטי" גדוש כעת במאות (!) יצרניות חדשות שכל אחת מהן מנסה להתבלט בכל דרך אפשרית.

בשלב זה נותרה בעיה משמעותית אחת: היכן, ואיך, מאחסנים את האנרגיה שנדרשת להנעת מנוע חשמלי. עקב אכילס הוא טכנולוגיית הסוללות שממנה נגזרים הגודל, המשקל, תכולת האנרגיה, טווח הנסיעה, בטיחות השימוש – וחשוב מכל: המחיר ליחידת אחסון אנרגיה.

אצלנו, בישראל, כל דבר חייב כמובן להיות יותר מסובך ופחות ידידותי לאזרח, לכן נוספות שתי בעיות שמעיבות על החגיגה: רישוי ורגולציה, וביטוח חובה. בעוד שבתחום האופניים החשמליים שוררת הפקרות מוחלטת, ואיש הישר בעיניו יעשה, קטנועים ואופנועים עם רישוי צהוב חייבים לעמוד בדרישות תקינה ורישוי וגם לשלם מיסים וביטוח חובה.

לא מדובר בעניין קל ערך או זול: בהודו ובסין מתגלגלים כלים ראויים ביותר שעולים 500-1,000 דולר, ובמחיר כזה הצרכן מקבל אלטרנטיבה עירונית סופר אטרקטיבית למכונית. בישראל עולים כלים כאלה בין 15,000 ל-30,000 שקלים לפני ביטוח חובה שנתי לא זול. וזה לא הכל: על אף החלטת ממשלה בת כשני עשורים, שבה מדינת ישראל נדרשת לאמץ את התקינה האירופאית – משרד התחבורה שלנו עדיין לא מכיר בקטגוריית הרישוי האירופאית הבסיסית לכלי רכב חשמליים שמהירותם מוגבלת ל-45 קמ"ש. על כלים כאלה, אם וכאשר יאושרו לשימוש עירוני בישראל, יכולים לנסוע גם מי שאין להם רישיון לאופנוע, ומותר להם לנוע גם על שבילי אופניים שבהם הרוכב מופרד מן התנועה הקטלנית לטובת הבטיחות של כל משתמשי הדרך.

עובדות בשטח
היקף המכירות של דו-גלגליים בישראל הגיע לכ-20,000 בשנה, ומספר האופניים החשמליים שנמכרים אצלנו מידי שנה (שאיש לא יכול לנקוב בו במדויק) גדול לפחות פי שלושה או ארבעה. בתוך כל אלה בטל בשישים חלקם של קטנועים חשמליים ומגיע למאות בודדות. אבל כפי שפתחנו ואמרנו – הכלים האלה כאן כדי להישאר, ובעתיד הנראה לעין הם יחליפו את כל הקטנועים והאופנועים שמוכרים לנו. לכן יצאנו לסקור את השוק הבתולי הזה וחזרנו עם לא מעט תובנות מעניינות.

בגלל הבדלים מהותיים בין הכלים ומיעוט מתמודדים בחרנו שלא לבצע מבחן השוואתי אלא להגיש סקירה שבה מככבים שבעת הקטנועים החשמליים הבסיסיים והמעניינים ביותר שמוצעים כרגע בארץ. אלה דורשים מן הרוכב רישיון נהיגה דו-גלגלי בסיסי -A2  – שאותו יכול לקבל כל בעל רישיון למכונית לאחר ביצוע מבחן שליטה קצר וקל.

קטנועים חשמלים נראים דומים לאלה המוכרים לנו, אבל עבור מי שרגיל לרכוב על קטנוע הם דורשים תקופת הסתגלות מבחינת הרגלי טעינה, וגם תחושת הרכיבה עליהם שונה. כלים חשמליים זקוקים לטעינה, לפעמים יום יומית ולפעמים שבועית, ורוב הלקוחות טוענים את הסוללות כשהן נמצאות על הכלים עצמם באמצעות חיבור רגיל לחשמל, או נושאים את הסוללה למטען בבית או במשרד.

-לא מעט לקוחות רוכשים גם סוללה נוספת – אם כי מחירן של אלה עשוי להגיע ל-7,000 שקלים או יותר – כמחירו של קטנוע 125 סמ"ק משומש.

-ברוב הכלים מותקנות הסוללות הכבדות במיקום גבוה יחסית בתוך החלל שמשמש בקטנועים עם מנוע בעירה לאחסון בכלל, ולקסדה בפרט. התוצאה, ראשית לכל, היא היעדר מקום אחסון (למעט על רצפה שטוחה), ובנוסף מתקבל מרכז כובד גבוה והיגוי קליל ומעורפל – דבר שבא על חשבון תחושת הביטחון ברכיבה.

-מנוע חשמלי מאפשר הרבה מאד "משחקים", למשל "מצבי נסיעה" (לרוב: חסכוני, עירוני וספורטיבי) שקובעים את תצרוכת האנרגיה מחד ומאידך את המהירות המרבית. בנוסף, אפשר להגיע לערכי כח (מומנט) גבוהים מאד בעוד שההספק מותיר אותם ברמת רישוי הנהיגה הבסיסית, A2. לחלק מן הכלים יש גם גימיק שמנצל את תכונות המנוע החשמלי ומאפשר נסיעה לאחור, שזה עניין שולי אך חביב בתמרוני חניה.

-למעט 'פיאג'יו 1' – קטנוע מסוגנן שמקביל בביצועיו לקטנועי 50 סמ"ק, יתר הקטנועים בסקירה זאת מציעים הספקים וביצועים דומים לאלה של קטנועי 125 סמ"ק, לכן הם מתמודדים מצד אחד על קהל שמשתמש בדו-גלגלי לרכיבה עירונית או מטרופולינית (בתוך גוש דן, מטרופולין ירושלים או באר-שבע), ומצד שני על ליבם של שליחים עצמאיים (להבדיל מכלים ששייכים לרשתות ונשארים בבית עסק בסוף היום).

-רכבנו על כל הכלים האלה ברכיבה עירונית פקוקה בשכונות שעל גבול יפו – תל-אביב והתעמקנו בעיקר ברמת השימושיות, הנוחות והבטיחות שלהם. חשוב להדגיש שכמה כלים מוצעים עם אפשרויות שונות לרכישת סוללות, וגם עם האפשרות לבחור להשתמש בסוללה אחת או שתיים. מזה נגזרים המחיר הסופי וטווח הנסיעה.

-נקודה חשובה אחרונה: למעט פיאג'יו ו-NIU, כל הכלים מיובאים ומשווקים בישראל על-ידי חברות קטנות או בינוניות ולא על-ידי היבואנים הוותיקים (אלה יצטרפו בהמשך), ולכך כמובן יש יתרונות וחסרונות.

כאמור, סקירה זאת לא מתימרת להשוות בין הכלים וגם לא לספר איך חיים איתם לאורך זמן, אלא לומר: זה העתיד, זה מה שמוצע כרגע בארץ, וזה הרושם הראשוני שלנו מהם. סדר הופעת הדגמים בכתבה זאת הוא אלפביתי.

דוהאן אוראנוס

מחיר: 16,900 ש"ח
טווח נסיעה: 150 ק"מ (2 סוללות)

דוהאן היא יצרנית סינית, ו'אוראנוס' הוא הכלי השני הכי פחות יומרני בסקירה זאת אחרי פיאג'יו 1. כמו פיאג'יו גם הוא מתאפיין בעיצוב "ווספאי" קלאסי ושובה לב, עם פנס LED קדמי עדכני ומראות עגולות שמזדקרות כלפי מעלה. המנוע של אוראנוס לא מספיק חזק כדי להקנות תחושת ביטחון בתוך תנועה מהירה, אבל הוא מספק בלב העיר. תנוחת הרכיבה מעולה והמושב נוח. התפעול מאד אינטואיטיבי, פשוט ונטול גימיקים: סובבו סוויטש וסעו.

שתי הסוללות ממוקמות מתחת למושב על-חשבון מקום האחסון (אפשר להניח שקית על הרצפה השטוחה), וההיגוי קליל מידי, על חשבון תחושת הביטחון. מצד שני, אופי ההיגוי מתאים לרכיבה איטית בתנועה צפופה, ולתמרוני חניה.

בולמי הזעזועים בסיסיים ולא סופגים, לכן הם לא מקנים לרוכב ביטחון בפניות ובבלימות, ומסך התצוגה הדיגיטלי מיושן ולא קריא בשמש. בשורה תחתונה אורנוס מתאים למי שמחפש כלי עירוני פשוט, יעיל, עם עיצוב נקי ונעים. מעין יורש חשמלי לסאניאנג 'מיו'. צריך לשים לב שמחיר הכלי כולל רק סוללה אחת, שמספקת טווח נסיעה של כ-70 קילומטרים.

זאפ 'סטארק'

מחיר: 16,900 ש"ח
טווח נסיעה: 100 ק"מ

יצרנית הדו-גלגלי הסינית זאפ אמנם לא מכרה כאן המון כלים אבל היא אחת הוותיקות בתחום הצעיר הזה בישראל. זה אומר שהכלים שלה צברו אצלנו קילומטראז' וניסיון יותר מאשר כמעט כל היצרניות האחרות, והם בין הבודדים שכבר נמכרים גם כמשומשים.

ל'זאפ' יש גם את המגוון הרחב ביותר של דגמים, אבל 'סטארק' הוא לא רק החדש ביותר ביניהם – למעשה כאן הוא נחשף לראשונה – אלא כלי שזה עתה עבר רישוי ומכירתו בארץ מתחילה בימים אלה. עם זאת, מבחינה מכאנית 'סטארק' מבוסס על מכלולים מאד דומים ל"ווספה" של זאפ – קטנוע פופולרי ומסוגנן (הכל בפרופורציות כמובן) שנקרא 'פולס'.

'סטארק' מעוצב בסגנון הגנרי ביותר שאפשר לחשוב עליו לקטנוע, ולולא ידעתם שהוא חשמלי הייתם עלולים לחשוב שזה קטנוע 125 סמ"ק של כל יצרנית טאיוואנית או יפנית מוכרת. זה גם קטנוע פשוט לחלוטין – "פתחו סוויטש וסעו" כאמור לעיל – וחבל רק שפתיחת המושב שלו מבוצעת באמצעות מנעול נפרד ולא דרך הסוויטש. גם לוח השעונים מעוצב כמו בקטנועי שנות ה-90, ובשונה מקטנועים חשמליים אחרים אין כאן אפשרות לבחור בין מצבי רכיבה.

חלוקת המשקל וזווית ההיגוי גוזרים תחושת היגוי קלה מידי ולא מהודקת, אבל המנוע משדר תגובות נמרצות. התוצאה היא כלי קליל, יחסית לקטגוריה, עם אופי זריז. תנוחת הרכיבה טובה ומושב נוח יחסית, אבל הסוללות שמוטמנות מתחתיו לא מותירות כמעט נפח אכסון.

'סטארק' מתאים למי שמחפש כלי עירוני בסיסי, שימושי ונטול פוזה, ומי שיכול לטעון אותו באופן ישיר ומעוניין לוותר על סוללה נשלפת יכול לבחור בסוללה קבועה גדולה שמספקת טווח נסיעה מוגדל (ותופסת את כל החלל מתחת למושב).

זאפ T7

מחיר: 24,900 ש"ח
טווח נסיעה: 100 ק"מ

עולם קטנועי ה-125 סמ"ק / A2 נחלק לכלים בסיסיים מחד ו"מגודלים" מאידך, וזאת הסיבה שבחרנו לכלול שני דגמים של זאפ בסקירה זאת.

T7 של זאפ הוא לא אופנוע האדוונצ'ר הקרבי מבית ימאהה, אלא קטנוע חשמלי ארוך יותר מ'סטארק' אשר מעוצב בעיצוב "מנהלים" כורסתי. תוספת האורך והנפח לא מועילה הרבה מבחינת מקום אחסון – גם כאן תופסות הסוללות את רוב הנפח שתחת המושב וגם כאן אפשר לבחור בסוללה גדולה וקבועה. השלדה של T7 רצינית יותר אבל זה בא על חשבון הרצפה, מה שלא מותיר בכלל מקום אחסון וכמעט מחייב התקנת ארגז מאחור.

התנהגות הכביש יותר מיושבת ומתאימה גם לרכיבה "פרברית", וזה כולל גם ספרינטים בנתיבי אילון. T7, בזכות המבנה והאורך שלו, וגם בזכות מנוע חזק יחסית לקטגוריה, יכול היה להיות הכלי המתאים ביותר לרכיבות קצת יותר ארוכות, ויש לו שלושה מצבי נסיעה שבכולם מתקבלת תגובה טובה. מי שמחבל בחגיגה הם בולמי זעזועים לא מרשימים שמתקשים להתמודד עם המשקל העודף ופוגמים בתחושת הביטחון בפניות. גם הבלמים – אולי בגלל שימוש אינטנסיבי – לא הרשימו בכלל.

לעומת זאת, תנוחת הרכיבה טובה ומיגון הרוח מצוין, ויש גם לוח מכשירים גדול אם כי יותר מידי מצועצע, והמידע מועבר בדרך לא מספיק ברורה.

 NIU – MQI GT EVO

מחיר: 19,900 ש"ח
טווח נסיעה: 75 ק"מ

למעט 'סיילנס' ו'סופר-סוקו', NIU היא היצרנית הכי ממוקדת מטרה בסקירה הזאת, עם חזון ברור בעולמות הדו-גלגלי החשמלי ורמת השקעה משמעותית בטכנולוגיה ובתחכום הנדסי.

GT EVO הוא כרגע "ספינת הדגל" של המותג בישראל, וזה כלי חדש לגמרי שנחשף כאן לראשונה בנסיעת מבחן. NIU נבדלת מכל היצרניות האחרות כאן, למעט 'סיילנס', גם בכך שהיא מתייחסת לכלים שלה כאל נדבך אחד ב"פלטפורמת תחבורה עירונית", ובין השאר זה בא לידי ביטוי באפליקציה מאד מתוחכמת שמאפשרת שליטה מלאה בכלי – כולל הפעלה, כיבוי, איתור והתרעת גניבות.

מבין כל הכלים כאן GT EVO יקסום לצעירי "דור הסמארטפון" מפני שהוא מתוחכם, יש שיאמרו "מתוחכם מידי", עם לוח מחוונים מאד מפורט, הפעלה וכיבוי מעט מסובכים (מידי) לשימוש יומיומי שכולל הרבה הפסקות (למשל שליחים), עודף כפתורים שמסודרים ללא התחשבות ארגונומית, ואפילו נעילת כידון חשמלית אוטומטית.

לאנשי NIU יש עוד כברת דרך לעשות בתחום הדינמיקה והתנהגות הכביש של קטנועים. מצד אחד הם הצליחו מאד בתחום ההנעה. יש סוללות נשלפות מתוחכמות (שמותקנות מתחת למושב על-חשבון רוב נפח האחסנה) ומנוע חזק, ויש שני מצבי רכיבה: "דינאמיק" – שהרגיש עצל, ו"ספורט" שמוציא מהכלי התנהגות זריזה ומהירה, אפילו מגניבה, ביחס לקטגוריה.

מצד שני, הבולמים לא מרסנים היטב את המשקל ולא סופגים את תחלואי האספלט העירוני – לכן הם מעבירים "יותר מידי מידע" ישירות אל גבו של הרוכב. זווית ההיגוי מוזרה ותנוחת הישיבה לא מוצלחת, כך שהיא ממקמת את הרוכב "מעל הקטנוע" ועל הכידון. המושב רחב מדי, ואין מספיק מקום לרגליים במדרס המיועד.

מאידך, מערכת הבלמים טובה מאוד ותחושת הזריזות והתחכום מסתכמות בכלי עירוני מאד שימושי. ה-GT מגיע עם שתי סוללות שכל אחת שוקלת 14 קילוגרם בלבד אך מספקת טווח של קצת יותר מ-30 קילומטרים.

סופר-סוקו CPX

מחיר: 22,700 ש"ח
טווח נסיעה: 140 ק"מ (2 סוללות)

סופר סוקו היא יצרנית סינית שמתאמצת להפנים עיצוב אירופאי מתוחכם כדי לקסום לקהל, ולא מסתפקת בבניית כלים פשוטים ובסיסיים. בארץ מוצעות כרגע שתי גרסאות של קטנוע חשמלי: VS1 הוא גרסת שליחים ייעודית אשר מיועדת לרוכב בודד, ואילו CPX הוא קטנוע דו-מושבי שמתאימה לשני סוגי הקהל שהזכרנו קודם. שניהם מבוססים על אותם מכלולים עם אותן סוללות, אבל ההספק של גרסת השליחים מופחת מעט.

הקטנוע נדיב ממדים באופן יחסי ומתגלגל על גלגל אחורי בקוטר 14 אינטש וגלגל קדמי בקוטר 16 אינטש. בולמי הזעזועים טובים מן הממוצע בקטגוריה ועושים עבודת שיכוך טובה, וההתנהגות הדינמית טובה מאד ואף מהנה. האורך, והמתלים, מקנים יציבות, והמנוע חזק יחסית ונהנה מתגובת מצערת מדויקת.

הכלי זריז ונשלט בקלות, ומתאים גם לרכיבה בינעירונית קצרה, אם כי הכלים האלה לא מיועדים לכבישים מהירים ואין להם מספיק מהירות כדי להתמודד עם נהגים ישראלים ממהרים שעסוקים בניידים שלהם.

תנוחת הרכיבה נכונה ומדרס הרגליים מעוצב כך שהוא מסייע לרוכב להתמודד עם כוחות בלימה, ויש גם תצוגה דיגיטלית גדולה וברורה, אם כי קשה להבחין בה כאשר יש השתקפות של שמש. תפעול הכלי פשוט וקל, "סובב וסע", וכך גם הבחירה בין מצבי הנהיגה.

גם כאן תופסות הסוללות את רוב הנפח שמתחת למושב, והמיקום שלהן מעלה את מרכז הכובד ויוצר תחושת רכיבה שדורשת הסתגלות. על קטנוע המבחן הותקן משקף מיותר ומעיק מאד, גם מכיוון שהכלי הזה לא מפתח מהירויות שבהן נחוץ משקף ובעיקר מכיוון שהוא כמעט צמוד לפרצוף. אגב, זה גם מדגיש את תנוחת הרכיבה הקרובה מידי קדימה.

סיילנס S01

מחיר: 28,900 ש"ח
טווח נסיעה: 135 ק"מ

סיילנס היא יצרנית ספרדית צעירה שהוקמה סביב עולמות הניידות החשמלית, והפתרון הדו-גלגלי שלה יוצא דופן ומעניין במיוחד. בקטנועים עם מנועי בעירה מותקנת מערכת ההנעה במרכז חלקו התחתון של הכלי ועל הזרוע שמחוברת לגלגל האחורי. בכלים דו גלגליים מותקן המנוע החשמלי בתוך הגלגל (לרוב בגלגל האחורי) ולמעט מערכת החשמל זאת למעשה כל מערכת ההנעה.

מהנדסי סיילנס מיקמו סוללה גדולה במיוחד, אבל נשלפת, בתחתית מרכז הכלי, וזה מנמיך את מרכז הכובד ומאפשר לבנות תא אחסון גדול במיוחד מתחת למושב, כמקובל בקטנועים גדולים. ברמה השימושית זה הפתרון המוצלח ביותר מפני שהוא מאפשר לאחסן שתי קסדות מלאות מתחת למושב.

מהנדסי סיילנס בחרו לבנות כלי עירוני צר וקטן, כמעט ספרטני, למרות שיכלו לבנות לו מרכב גדול ומפנק יותר. בזאת הוא דומה למדי לסופר סוקו CPX, כך שהתוצאה – כצפוי – היא כלי זריז ויעיל מאד בעיר אבל קליל ופחות מתאים לנסיעות בינעירוניות.

המתלים קשים מידי והבולמים לא מספיק סופגים, וקצת קשה להחליט אם תחושת הנסיעה הקשוחה נגרמת בגלל משקל הסוללה או המתלים. דגם משופר עם בולם גז אחורי הגיע לאחרונה וארץ ואמור להציע נוחות עדיפה.

מצד שני, לסיילנס יש את המנוע החזק ביותר בקטגוריה וסוללה עם תכולה מפוארת, וכאשר בוחרים מבין שלושת מצבי הנסיעה את מצב "ספורט" מתקבל הכלי הזריז והמהיר ביותר עם התאוצה הטובה ביותר בזינוק מעמידה וגם בתאוצות ביניים ובמהירות מרבית.

תנוחת הרכיבה צפופה ולא מאפשרת להציב את הרגליים במנח מתאים לרכיבה נכונה, ובעת סגירת מצערת מורגשת בלימת מנוע חזקה שמייצרת טעינה. הבלמים טובים ומדויקים, איכות ההרכבה גבוהה וגם כאן תוכלו למצוא אפליקציה שימושית לטלפון הנייד.

פטנט הסוללה מעניין אבל לא בהכרח יתאים לכולם מפני שזאת סוללה גדולה וכבדה שמתגלגלת על גלגלים שאולי לא ישרדו לאורך זמן. הפרדת הסוללה מן הכלי משפרת את השרידות ואת ההגנה מפני גניבות, אבל זה אומר שחייבים להיות מודעים מאד לסוללה ולהתעסק איתה לא מעט כי גם גנבים עלולים לחשוק בה.

מי שיכול לגלגל את הסוללה למקום קרוב (מחסן, בית צמוד קרקע) הרוויח, אבל מי שגר בקומה רביעית בלי מעלית הפסיד.

סיילנס אמנם מציע יתרונות בתחום הטווח ונפח האחסון אבל אי אפשר להתעלם מן העובדה שהוא יקר גם באופן יחסי וגם אבסולוטית מכלים חשמליים וגם מכלי 125 סמ"ק.

פיאג'יו 1

מחיר: 17,900 ש"ח
טווח נסיעה: 60 ק"מ

יצרנית הרכב שהמציאה את הווספה לא רוצה לפספס את העידן החשמלי אבל אולי גם לא לגמרי מוכנה לקראתו. פיאג'יו one שנחת בישראל לאחרונה הוא הבנימין בחבורה שכאן וזה קטנוע קטנטן, מינימליסטי, ללא יומרות של כוח או מהירות. הקטנוע הזה פשוט חלש ואיטי, ולכן למעט הפוזה והמיתוג שלו קשה להצדיק אותו מול אופניים חשמליים שעולים 3,000 שקלים.

ברכיבה על הכביש, כמובן עם קסדה וביטוח, אף כלי לא מצליח להשתחל כמוהו בתוך תנועה צפופה (וספק אם צריך לעשות את זה), יש לו בולמי זעזועים רכים מאוד וסופגים (מלפנים יש "טריק" עיצובי בדמות זרוע עוקבת שמרפרת לווספה המקורית), ובסיס הגלגלים שלו זעיר.

ההיגוי זריז מאוד, ופעולת המצערת כאילו נלקחה ממשחק מחשב: לפעמים נדמה שיש לה מצב on ומצב off בלבד. כך או אחרת – המהירות המרבית המוצהרת של one היא 60 קמ"ש במצב "ספורט", וכמקובל בקטגוריה אין מתחת למושב מקום לאכסון, בגלל הסוללה.

השורה התחתונה
קטנועים חשמליים מציעים כיום יתרון בולט על קטנועי 125 סמ"ק בדמות עלויות ביטוח חובה נמוכות, ועלות אחזקה מגוחכת. העניין הוא שהתחרות העיקרית שלהם כרגע מגיעה לאו דווקא מצד קטנועי ה-125 סמ"ק אלא מצד האופניים החשמליים שמחיריהם נמוכים בהמון.

מי שרוכב על אופניים חשמליים לא צריך לשלם ביטוח, לעשות מבחן רישוי שנתי או לשלם על תחזוקה, וככל שאפשר לשפוט לפי המצב ברחובות הראה שרבים גם לא ממש סופרים את חוקי התנועה.

הקטנועים החשמליים כאן כדי להישאר, אבל הם יתחילו להיתפש כאלטרנטיבה ריאלית רק כאשר המחיר שלהם יירד במקביל לשיפור טווח הנסיעה והביצועים הדינמיים.