כשנתבקשתי לסקר את אירוע הלקוחות השנתי של אופנועי ב.מ.וו בישראל עבור TheDoo מיד התחלתי לחייך. טיול לקוחות מאורגן תמיד מהווה רענון לשגרת טיולי הרכיבה בסופ"ש, ובמקרה זה יש אפילו טוויסט מעניין בעלילה: כלקוח לשעבר של היבואנית והמותג זאת הזדמנות להיזכר בפרק הבאווארי בהיסטורית הרכיבה שלי.
החיוך התרחב שבעתיים כאשר גיליתי שבן הלוויה שעליו ארכב הוא מפלצת בשם S1000XR (או בשמה האחר XR1000), שהיא סוג של גרסת אדוונצ'ר-כביש עם המנוע של S1000RR שנחשב בעיניי לעילית של אופנועי ההיפרספורט בעשור האחרון.
את האופנוע הזה מזמן רציתי לנסות בעקבות שלל סיפורים ושבחים שחולקים לו כמה מחברי שמחזיקים בו, ועל כן לא היה שמח ממני לקבל אותו למספר ימים. אני, לעומתם, דבק עדיין בתנוחת רכיבה ספורטיבית, ואת מערכת היחסים שלי עם בני משפחת ב.מ.וו ניהלתי עם S1000R הסטריטפייטרי. החידה, מבחינתי, הייתה האם אני בשל כבר לעבור לשלב הזקוף ברכיבה. אז הפקדתי את הקאואסאקי H2SX שלי בחניון היבואן ועשיתי טרייד אין זמני על XR1000 בגרסת PURE שהיא הגרסה הבסיסית, בלי מפלט אקרופוביץ'. בכל זאת לא יזיק להתמתן לכמה ימים. מצד שני, עדין מדובר באופנוע עם 165 כוחות סוס.
ניגשתי אל האופנוע, הנפתי רגל מעל המושב, והתחושה הראשונית הייתה: "וואו! כמה גבוה צריך להניף את הרגל". ועוד "אה!, אבל לא צריך לקמר את הגב"!
הנעתי את המפלץ והגרגור העלה בי חיוך. הוא מאוד דומה ל-S1000R שהיה לי בעבר, אבל עם תנוחת רכיבה שפויה. תנוחה זקופה של ספורט-אדוונצ'ר אמנם בריאה יותר לגב ופחות מאמצת, אבל דאגתי מעניין מיגון הרוח, למרות שידעתי שאפשר לפתור את זה תוך שבריר שניה באמצעות המשקף המתכוונן. בעניין זה לא נחזיק אתכם במתח: מיגון הרוח סיפק לי הגנה קרובה למושלמת לכל אורך הרכיבה, גם במהירויות גבוהות, ומיותר להזכיר שהאופנוע הזה יודע להימצא גבוה מעל למהירות החוקית בארצנו.
סיכום ביניים לעניין תנוחת הרכיבה: מצד אחד זאת תנוחה מאוד נוחה. מצד שני, המושב פשוט לא נוח, במיוחד אחרי ישיבה ארוכה. התחושה היא של כיסא עץ שזרקו עליו טיפונת ריפוד רק כדי לצאת לידי חובה, וכל זה רק כדי להזכיר לך: "חביבי, לאח הגדול שלי קוראים S1000RR". אפשר לרכוש, בתוספת תשלום כמובן, את מושב ה'קומפורט', וזאת לדעתי תוספת חובה עבור כל מי שרוכש אופנוע כזה.
טיול הלקוחות, ביום שישי, אמור היה להיות רגוע באופיו, אבל אני לא עמדתי בפיתוי ולקחתי את XR ל"חימום קל" על כבישי נס הרים. בחרתי בסיבוב הרגיל שמתחיל בעליה לכיוון צובה, ממשיך לעצירת קפה ב'בר בהר', ומשם הלאה אל כיוון מערת הנטיפים וליציאה לכביש 38. כיוונתי את בורר מצבי הרכיבה למצב Dynamic Pro, שהוא הקיצוני ביותר, ו-XR התגלה מיד כאחד שיודע "לתת עבודה". הוא מהיר, שובב וחי כמו שאופנוע ספורטיבי צריך להיות.
מה שהפתיע אותי, במיוחד כשמדובר באופנוע שאני רוכב עליו בפעם הראשונה ועם תנוחת רכיבה שאני לא מורגל בה – היה החיבור המיידי. ווילי? אין בעיה. רק תנתק מקצת מן הבקרות ששומרות עליך. זוויות והשכבות? אין בעיה. מד זווית ההשכבה הציג מספרים שלא מביישים אף סופרבייק. הבלמים? ברמבו במיטבם. והמנוע? בשרני וחזק אך יודע לעבוד ״למעלה״ בסל״ד, כמצופה ממנוע 4 בשורה. בתכל'ס אתה רוכב על סופרבייק שפשוט נראה אחרת ומתאים לאנשים שרוצים לרכוב עם גב זקוף. עבורי זה היה דיסונאס אמיתי.
לאחר שחוויתי את הצד הספורטיבי הגיע הזמן להירגע קצת ביום שאחרי. אל אירוע הרכיבה של ב.מ.וו. התייצבו יותר ממאה ברי המזל שהצליחו למצוא לעצמם מקום ברשימה, וכיאה לרכיבה עם קבוצה מכובדת כל כך אופי הטיול היה מתון ורגוע. המסלול התפתל עד לחוף סאות' ביץ' בכינרת, שם חיכו לנו ארוחה טובה, ספורט ימי והופעה של להקת 'טיפקס'. בדרך ליעד, מוקף בלהקת GSים, לא היו ל-XR כל רגשי נחיתות אלא להפך. בשונה מקרנפי האדוונצ'ר XR יודע להקפיץ כראוי את האדרנלין אם רק מבקשים. אבל אמרנו שהיום רוכבים רגוע…
כאן מגיעה מילה טובה למארגני אירוע הלקוחות של ב.מ.וו על סדר מנהלי מצוין ברכיבה, ועל הפקה מושקעת כמיטב המסורת שלהם. אמנם אנחנו חיים בישראל אבל החבר'ה הצליחו להביא לידי ביטוי את רוח המותג ולהקנות תחושה שב.מ.וו ונציגיה משקיעים בלקוחות הנאמנים שלהם. אני מודה ש-XR הצליח להתעורר בי הרהורי שיבה הביתה, אבל בשלב הזה עדיין אל תספרו את זה ל-H2SX שלי…
