לפעמים כל מה שצריך כדי להפוך אופנוע מדגם בינוני ונשכח לאופנוע מדליק ואייקוני זה טאץ' אחד קטן. לא פעם הטאצ' הזה נעשה באופן חיצוני על ידי מכורים לדבר כמו במקרה של אופנועי טריטון, וזה בדיוק הסיפור של לברדה יוטה (Laverda Jota) שמובא לפניכם. ההילה של היוטה מתעצמת עם השנים בקרב האספנים, בין היתר כיוון שמדובר באחד האופנועים האחרונים של לברדה לפני שפשטה את הרגל.
לברדה עצמה הייתה אחד מיצרניות האופנועים הוותיקות באיטליה, כששורשיה מגיעים עד לשנת 1873 אז החלה את דרכה כיצרנית של מכונות חקלאיות בעיירה ברגאנזה שבמחוץ ויאצ'נזה. אלא שרק לאחר מלחמת העולם השניה החליט פרנצ'סקו לברדה, נכדו של מיסד החברה, שצריך לחפש הזדמנויות חדשות ופנה לייצור אופנועים. בתחילת הדרך היו אלו אופנועים קלים וקטני נפח במחיר זול שהתאימו לכלכלה המשתקמת של איטליה, ואף זכו להצלחה מוגבלת למדי במרוצים מקומיים, ובשנות ה-50 המאוחרות היו בלברדה מהחלוצים בתחום הטריאל והשטח.
אחרי שנים בהן נשארו הרחק מאחורי דוקאטי ומוטו גוצי, החליטו פרנצ'סקו ואחיו לבצע תפנית ופנו בסוף שנות ה-60' לייצר אופנועי טווין גדולים ויקרים יותר. צמיד האופנועים החדש בנפחי 650 ו-750 סמ"ק הוצגו בשנת 1968 בתחרות הג'ירו ד'איטליה והתקבלו יפה על ידי הקהל. להצלחתו של דגם ה-750 תרמה גם השתתפותו בהצלחה במרוצי סיבולת רבים. הצעד הטבעי הבא של לברדה היה לעבר מנועי טריפל, כתשובה לאופנועים הבריטים כמו גם לאופנועים היפנים מרובעי הצילינדרים.
בשנת 1973 הציגה לברדה את ה-3C עם מנוע 9810 סמ"ק שהיה פיתוח של מנוע הטווין המוכר שלה. היה מדובר באופנוע חזק למדי שהציע ביצועים מצוינים, אבל התזמון של הופעתו היה בעייתי, שכן הונדה CB750 ודגמי ה-Z של קאוואסאקי כבר הספיק לכבוש את לבבות הרוכבים באירופה ובארה"ב. מצד שני הוא לא נחשב ספורטיבי או בעל הילת מרוצים כמו דגמי הסופר ספורט של דוקאטי, כך שבסופו של דבר לברדה 3C די דשדש במכירות.
התפנית בגורלו של ה-3C הגיעה על ידי האחים סלאטר שהיו משווקים של לברדה בבריטניה. בסדנה של האחים החליטו למצות את הפוטנציאל של האופנוע וביצעו בו מספר שינוים מהותיים. יחס הדחיסה עלה ומאיידים משופרים העלו את ההספק המרבי ליותר מ-90 כ"ס במקום 85 כ"ס במקור, והותקנו בלמים משודרגים של ברמבו כולל דיסק בגלגל האחורי, דבר שהיה נדיר למדי בתקופה ההיא. יחסי ההעברה שונו, המתלים כוילו מחדש והותקנה יחידת מושב יחיד חדשה שהעניקה גם תנוחת רכיבה ספורטיבית יותר. האופנוע נצבע בצבע כתום ספורטיבי ואופנתי, לקינוח ניתן היה לקבל את האופנוע גם עם חצי פרינג אווירודינמי.
האופנוע הוצג בשנת 1976 ונקרא יוטה, כשהוא מתהדר המהירות מרבית של 235 קמ"ש, מה שהפך אותו בן לילה לאופנוע המהיר ביותר בעולם בייצור סדרתי, תואר בו החזיק עד לשנת 1977. האופנוע נמכר במקביל ל-3C בשוק הבריטי, האוסטרלי ובדרום אפריקה אך גם במספר שווקים נוסף וזכה להצלחה נאה, בוודאי בהתחשב במכירות הזעומות של ה-3C שהפך לדי לא רלוונטי. היוטה עבר במהלך השנים מספר עדכונים במקביל לדגם ה-3C (והגדול שבהם הוא קראנק של 120 מעלות במקום 180 מעלות) עד שלבסוף ייצורו הופסק בשנת 1982.
לברדה עצמה הייתה נתונה באותה תקופה במשבר עם היצע דגמים לא אטרקטיבי במיוחד, משאבים שבוזבזו על דגמי ה-V6 במרוצי הסיבולת והפריחה של היצרניות היפניות שהכניסה את כל תעשיית האופנועים האירופאית למשבר חרצו את גורלה והחברה נסגרה בשנת 1985. מספר שנים לאחר מכן נרכשה לברדה על ידי אפריליה וחזרה לייצר אופנועים, אך נותרה מותג שולי ונעלמה כליל כאשר אפריליה נרכשה על ידי פיאג'ו.
היוטה לעומת זאת הפך לאחד האופנועים המבוקשים ביותר של לברדה וזוכה לעדנה כיום בקרב האספנים, בין היתר כיוון שגם יוצר במספר יחידות נמוך למדי ממנו שרדו ככל הנראה פחות מ-1000 יחידות. זאת כנראה הסיבה שבעליו של הלברדה יוטה משנת 1983 שלפניכם, המוצע למכירה בימים אלו ב-eBay, דורש עבורו סכום גבוה של 32 אלף דולר, כ-30% יותר ממחירי השוק בהם הוא נמכר בדרך כלל. האופנוע עבר אמנם כ-60 אלף ק"מ ולא עבר שחזור, אך לדברי בעליו הוא מטופל ומתוחזק, ולפי התמונות נראה שנשמר היטב עם הזמן. כמו בעבר, אולי הלברדה לא יהיה הבחירה הראשונה עבור האספנים שיעדיפו אופנועים בעלי שם מפואר יותר או היסטוריית מרוצים עשירה, אבל ללא ספק לברדה יוטה הוא אופנוע ייחודי שיהפוך ברבות השנים לפנינת אספנות.
