שבילים ונהנים?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
הבטיחו לי טיול אדוונצ'רים סולידי ורגוע בהתאם למעמדי, אך בסופו של דבר מצאתי את עצמי בשטח. מסתבר שיש אנשים שקונים אופנועי אדוונצ'ר וגם יורדים מהאספלט

“הם רוצים להרוג אותי!”

“מי רוצה?”

“השבילים האלה”

“הם לא מנסים להרוג רק אותך, הם מנסים להרוג את כולם”

“אתה רואה? הם מנסים להרוג אותי”

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר…

עשר וארבעים בלילה במשרדי המערכת, מעט מאד נשארו בשעה כזו; מסיבות שרק אנו, העיתונאים הוותיקים (שבועיים וחצי, אם כוללים את ההשעיה בתקופת חול המועד פסח כי כתבתי שטויות)) רוחשים למקצוע.

הטלפון מצלצל צלצול צורמני ואני עונה לעורך – “היכנס אליי בדחיפות”, הוא מבקש.

הי אנד איי גו א לונג וויי באק. הוא יותר משלושים שנה במקצוע, אני שבועיים (וחצי, אם סופרים את ההשעייה).

שעה ארוכה צחצח אותי במבט חד, כזה השמור לרבי-מלצרים ולשוטרים, מבעד לעשן הסיגריה המתאבך מבדל אכול למחצה, הנח במאפרה בינות לבדלים מעוכים אחרים; “עבודה טובה עשית בכתבה הקודמת, אך היה עליך להתייעץ עמי קודם”.

הוא שכח שאני האדם היחיד הסר למרותו, שלא נרתע ממבטים אלו; צחצחתי אותו במבט חד לא פחות, כזה השמור לארכי-הגמונים של המילה הכתובה – “אני עובד הכי טוב לבד, אתה יודע זאת”.

הוא חייך מבעד לעפעפיו השמוטים בעודו מסיר גרגיר אבק בלתי נראה מחפתיו הבלגיים המשובחים.

“יש לי משימה חשובה נוספת עבורך – הדוכס ייצור עמך קשר מחר” (הדוכס הוא אופיר דואק, אך כולנו במערכת מכנים אותו “הדוכס”, על שום התנהגותו האבירית כלפי מכונות ארבע גלגליות).

ואז מיטל העירה אותי – “קום נודניק, אתה מדבר מתוך שינה ויש לך טלפון”; זה היה הדוכס (אופיר, אבל כולם… טוב נו, הבנתם) – יש לך הזמנה להצטרף לטיול האדוונצ’רים של ד.ל.ב, איזה אופנוע תרצה?” ישר אמרתי 1290 R. הרבה זמן שאני רוצה לנסות אותו. “אין בעיה, יש לך את ה-1,090 הרגיל”.

וכך ביום שישי בתשע בבוקר, התחילה לה הרפתקה מופלאה בסוכנות הירושלמית של ד.ל.ב.” – “מומנט”.

לאחר הקפה, מיני המאפים ושאר הדיבורים על מי-החליף-מה-מתי-וכמה-הורידו-לו-בטרייד הגיע התדריך של גיא רדר, כשבאמצע התדריך הגיע דודי גולן. לאחר ששככו ענני סערת הגעתו המשכנו בתדריך (“בהתחלה לא מקשיבים בתדריך, אחר כך פגזים נופלים בים”) והיידה, לכלים.

בתדריך הסתבר שזה טיול שטח, לא טיול אדוונצ’רים רגיל. מסתבר שיש אנשים שבאמת רוכבים בשטח עם אופנועי האדוונצ’ר.

“הם רוצים להרוג אותי!”

“מי רוצה?”

“השבילים האלה”

“הם לא מנסים להרוג רק אותך, הם מנסים להרוג את כולם”

“אתה רואה? הם מנסים להרוג אותי”

שפלת יהודה מעולם לא נראתה טוב יותר והגשמים המרובים של החורף הפכו אותה לחבל ארץ חו”לי למדי. אחרי חיבוק ומילות הרגעה מגיא רדר (“תגיד, אתה דביל?! איזה אימבציל שלחו לי מהמערכת הזו?! פעם אחרונה שאני מביא אותו”) עלינו לכלים וחיש מהר הגיעונו לצור הדסה, שם פתחו עבורנו את השער לדרך המובילה להר סנסן, ובהמשך דרך הפטרולים הישנה. משם הובילו אותנו השבילים המהירים לגבעות גד, שם עצרנו למנוחה בשיח’ עלי.
הארגון הפעם בשיתוף “השומר החדש”, ארגון שהוקם מתוך הכרה כי הנזקים שגורמים הגנבים לחקלאים האחרונים שעוד נותרו לנו מחד והיעדר מענה מטעם מדינתנו מאידך – מצדיקים הקמת מיליציה שתרתיע את הגנבים.
הארגון דוגל באמנעה ומתנדביו הרכובים והמג’וייפים (מה? יש להם ג’יפים) הם שעומדים בין הגנבים ובין החקלאים.

אז כן, נאלצתי לרכב עם האדוונצ’ר השמנמן גם בשבילים, מה שלא הייתי עושה מרצוני החופשי עם אופנועי האישי, או עם כל אופנוע בסדר גודל שכזה. אבל רצוני האישי לא היה חשוב. משימה זו משימה. את הטיול סיימנו במבשלת שריג, כך שבמקום מרטיני יבש מנוער ולא מעורבב הסתפקנו בבירה צוננת. סיום עדיף ליום מהנה. עוד משימה הושלמה בהצלחה. הנשר חזר לקן.

הכותב היה אורח חברת ד.ל.ב


השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

העסקים של THEDOO

חדש באתר

גלילה לראש העמוד