רואה ובלתי נראה

אופנוען הוא בן תמותה המשתמש בדרך, אשר ניחן בכוחות-על הלקוחים היישר מסיפורי הפנטזיה. האופנוען הוא רואה ובלתי נראה. האופנוען לא מעוניין בכוח שקיבל מהבריאה, הוא אפילו ממש סולד ממנו. אבל הוא קיבל אותו מכורח הנסיבות. בגלל אופי הנהג הישראלי הממוצע.

הנהג הישראלי הממוצע, בשונה מנהגי הגולה מונחה ע”י הנחת היסוד הבסיסית “יהיה בסדר” ו”תרבות הסמוך”. הנהג הישראלי לוקח כמובן מאליו את פעולת מעבר הנתיב הפשוטה כביכול. הוא מתייחס לחובה הפשוטה של להסתכל במראות כאל המלצה של פקיד זוטר ומכניס את רוכבי האופנועים על נפחיהם וסגנונותיהם השונים אל כלא אינסופי של חרדה. בדיוק מסיבה זו רוכבי האופנוע תמיד יסתכלו במראה לפני מעבר נתיב וכדי להיות בטוחים גם ישלחו לעיתים קרובות מבט לאחור.  רוכב אופנוע לעולם לא יפספס רוכב אחר וגם לובשי המדים הכחולים זכו ביכולת לראות אותנו דרך אקדחי לייזר ומצלמות אבל סטיתי מהנושא…

אני אינני מאשים רק את נהגי קופסאות הפח. לפי ראות עיני ניתן לחלק את רוכבי האופנועים לשתי קבוצות עיקריות שלא שוות בגודלן:

 הראשונה היא קבוצת הרוכבים המלומדים, בעלי המודעות לסכנה, האחראיים שחושבים גם על אמא והמשפחה ומודעים למציאות בה הם חיים ולאמצעי הזהירות אותם הם חייבים לנקוט. קבוצה זו מתייחסת לעצמה כאל רכב לכל דבר הנע על הכביש ומשום כך רוכבים אלו לא עוברים בין שני רכבים נוסעים, לא עוברים בין רכב נוסע למעקה בטיחות, מדרכה או רכב חונה, לא עוקפים רכבים מהשוליים, לא מזגזגים ללא הכרה בין מכוניות, לא מפתיעים ולא מופתעים. שומרים מרחק סביר ותמיד מקפידים להיות ממגונים. זה לא אומר שהם לא נוסעים מהר או שהם לא נופלים בחטא הגיזגוז ואווירת השטות, אבל הם בהחלט זהירים ומודעים לסכנה ועל-ידי כך מקטינים את הסיכוי להיות מעורבים בתאונה קטלנית ובכלל. אני חייב להודות שקבוצה זו היא הקטנה יותר.

הקבוצה השנייה היא קבוצת הרוכבים חסרי האחריות. אלו הם אותם החבר’ה שמוציאים לכולנו שם רע. אלו הם אותם הרוכבים והרוכבות שבגללם יש אמהות שלא מוכנות שבנם יעז לבטא את המילה אופנוע בביתן. אלו הם הרוכבים שממש שכחו שיש גם חוקים על הכביש. אלו הם הרוכבים שמתעלמים באופן תמידי מהיותם כלי רכב שחולקים דרך עם עוד מאות אלפים אחרים. אלו הם הרוכבים שמבצעים כל מה שקבוצת “האחראיים” מלמעלה אוסרים על עצמם. הם רוכבים באלימות ובאגרסיביות, רוכבים עם הפלאפון ביד, משתוללים ומסכנים את עצמם ואת הסביבה, מפתיעים ומפחידים את הנהגים האחרים ונתונים לחסדי המזל ללא יכולת להגיב בזמן סכנה. הם מכל טווח הגילאים וניתן לראותם רכובים על אופנוע סופר-ספורט, קטנועי 125 סמ”ק קטנים או כמובן על ימאהה טי-מקס עם אגזוז לחץ, זה ממש לא משנה, זה עיניין של חינוך ותרבות גרידא. חוסר אחריות מופגן ואחמיר ואוסיף-טיפשות.

ועכשיו אני פונה שוב אל נהגי הרכבים הממוזגים, קבוצת הרוכבים השנייה אותה ציינתי לא פותרת אתכם בהתנהגותה הפסולה מן החובה להיות מודעים תמיד למה שקורה מסביבכם בדרכים, היא לא פותרת אתכם מלהיות מרוכזים אך ורק בנהיגה למרות שזה זמן מעולה להתאפר, לסגור עיסקה בטלפון, לשיר בקולי קולות או לריב עם בן או בת הזוג. אתם חייבים לחפש אותנו באובססיביות ולהפסיק לגרום לנו להתקפי לב קטנים כשאנחנו בעוד נסיעה שגרתית לארוחת צהריים אצל סבתא.

נקודה נוספת לסיום, נהגי המזגנים המתניידים בהחלט מצליחים לראות אותנו כשאנחנו לא בתנועה אלא עומדים ברמזור או חנייה. הם אפילו טורחים לפתוח את החלון ולקרר את סאונת הקיץ הלוהטת הסוררת בחוץ ולהעלות קושיות לגבי נפח המנוע שמתחתינו, כמות הסוסים המסתתרים בו או סתם לזרוק מחמאה וקריצה. אז אנא מכם, סעו בזהירות ושמרו על ריכוז כדי שנגיע יחד לפחות עד הרמזור או היעד הבא.

וזכרו, אנחנו כולנו בני תמותה…