ילדים באוויר זה שמחה

רגע לפני שרצים לקנות אופנוע:

כדי לבחון האם הילד רוצה או מסוגל לרכוב אין טעם או צורך לקנות אופנוע. אפשר לתאם שיעורי ניסיון בבית ספר לרכיבה או אצל מדריכים שמחזיקים כלים מתונים עם מנועי ארבע פעימות אשר מתאימים למסלולים שטוחים ובסיסיים אבל לא לתחרויות או למסלולים מקצועיים.

מרבית הילדים מוצאים את דרכם במהרה אל כלים מקצועיים יותר עם מנועי שתי פעימות, שמחיריהם נעים בין כ-20,000 ש"ח עבור אופנוע בנפח מנוע של 65 סמ"ק ועד 40,000 ש"ח לאופנועים מקצועיים עם מנועים בנפח 125 סמ"ק שמתאימים גם למבוגרים.

רוכבים מקצועיים, שמנצלים את יכולות האופנועים ורוכבים שעות רבות, צריכים לקחת בחשבון גם את ההשקעה הלא מבוטלת שנדרשת בתחזוקת האופנוע הכלל ובפרט בצמיגים, חלפים, שיפוצי מנוע (בעיקר במנועי שתי-פעימות) ובציוד רכיבה.

מגוון הכלים לכל קטגוריית גיל:

בכל קבוצת גיל שמתוארת כאן יש היצע כלים שנחלק לשניים: כלים בסיסיים, פשוטים וזולים, וכלים מקצועיים.

הכלים הבסיסיים מצוידים במנוע ארבע פעימות, ומיועדים לקטגוריית הגיל הראשונה. תיבת ההילוכים, כמעט תמיד, אוטומטית או רגלית בעלת ארבעה יחסי העברה. בחלק מן הכלים מותקנות גם תיבות חצי אוטומטיות (כלומר ללא מצמד) עם סידור הילוכים נוח של N>1>2>3>4 (הניוטרל ממוקם בתחתית כדי להקל על הילד למצוא אותו ללא מאמץ).

בקטגוריה זאת אפשר למצוא בעיקר כלים של חברת סטומפ אשר משווקים בארץ על ידי סטומפ ישראל, ו-YCF שמשווקים על ידי ליגל.

אופנועים אלה מוצעים עם מנועים בנפחים שבין 88 ל-150 סמ"ק, ובטווח מחירים שבין 7,000 ל-10,000 ש"ח, בהתאם לדגם ולאבזור.

קצת מעל הכלים הללו, מבחינת איכות ומחיר, אם כי עדיין כלים מאד בסיסיים, ניתן למצוא את היאמהה TTR110 שמיובא על ידי מטרו מוטור, וכן צמד דגמי CRF של הונדה, עם מנועי 4 פעימות בנפחים 125 ו-150 סמ"ק אשר משווקים על ידי חברת 'מאיר'. רמת המחיר של אופנועים אלה נושקת לכלים המקצועיים, על אף שהם בסיסיים וחלשים יותר מהם.

כלי קטגוריית הביניים, אם אפשר לקרוא להם כך, נתפשים כאמינים יותר מן הכלים הבסיסיים, אבל הם לא מאפשרים התמודדות שווה במרוצים מפני שהם כבדים יותר, ההספקים שלהם נמוכים יותר, והמתלים הבסיסיים שלהם לא מתוכננים לספוג נחיתות מגבהים שאליהם מיועדים הכלים המקצועיים.

הכלים המקצועיים כולם מצוידים במנועי שתי פעימות, מכלולים איכותיים ועמידים, משקל קל, ויכולות מסלול גבוהות. כלים אלה מייצרים הספקים כפולים ואף למעלה מכך ביחס למנועי הארבע פעימות, והם משמשים למרוצים.

יש שמבחינים בין כלים אירופאים לכלים יפנים. מיפן מגיעים ימאהה וקוואסאקי, שמיובאים על ידי מטרו, ובאירופה מיוצרים KTM שמיובאת בידי ד.ל.ב מוטוספורט, הוסקוורנה שמיובאת על ידי עופר-אבניר ו-TM RACING האיטלקית שמיובאת על-ידי ליגל.

לקטגוריית הגיל הראשונה, 8-11, מוצע מגוון כלים כמעט של כל המותגים בנפח 65 סמ"ק, ולקבוצת גיל הביניים, שם ישנם כיום הכי הרבה רוכבים, מוצעים כלים בנפח 85 סמ"ק.

לקטגוריית הגיל הבאה, 15-17, מוצעים כלים סופר מקצועיים עם שילדה בגודל מלא שנקראת בעגה המקובלת "פול סייז", עם גלגלים בקוטר 21 אינטש מלפנים ו-19 אינטש מאחור.
רוב הרוכבים שעלו מקבוצת הגיל 11-15, מנותבים אל אופנועי 2 פעימות, או של יאמהה, עם YZ125, או לצמד האירופאי KTM\הסקוורנה, עם SX-125 ו- TC-125 בהתאמה, או למותג הבוטיק האיטלקי TM.

כלים אלה הם "ברמה של אליפויות עולם", עם מנועים חזקים שמספקים מעל 40 כ"ס. המתלים שלהם מאד מתקדמים ויקרים, והשימוש האגרסיבי בהם גורם לבלאי גבוה מאד שדורש החלפות צמיגים תכופות ומכלולים שמתבלים, כמו גם טיפול שוטף במנועים.

משקלי הכלים האלה נעים סביב 90 קילוגרם או אף נמוך מכך, ומומחים בעולם ממליצים לנערים להתמקד במנועי שתי פעימות לפחות למשך שנתיים לפני שיעברו אל כלים עם מנועי ארבע פעימות.

בקטגוריית הגיל 15-17 רשאים הרוכבים לרכוב על כלים עם מנועי 4 פעימות בנפח 250 סמ"ק, אלה אמנם שוקלים יותר אבל מפצים עליו עם מומנט גבוה יותר בסל"ד נמוך ובינוני. תחזוקת כלים אלה יקרה אף יותר מאופנועים עם מנועי שתי פעימות.

כל הכלים שנסקרו הם כלי מוטוקרוס טהורים, בעלי רישיון תחרותי, אפור, בלבד, וללא פנסים, מראות, מאותתים או אביזרי רישוי. רוכבים שמעוניינים לרכב גם בשטחים פתוחים לא יכולים להשתמש בכלים אלה וצריכים לבחור באופנועי אנדורו.

איפה אפשר לרכוב?

אחרי רכישת האופנוע וציוד הרכיבה אפשר להתניע ולצאת לרכוב. אבל איפה?

החוק מאפשר לרכוב רק לרוכבים בעלי רישיון נהיגה למרוצים, ועל כלים ברישוי אפור ובמסלולים "מורשים" בלבד.

איפה המסלולים? מתי אפשר לרכוב עליהם? בנושא זה יש הרבה יותר שאלות מתשובות, אבל ננסה בכל זאת.

מסלול מוטוקרוס הוא מתקן אימוני ספורט לכל דבר אשר חייב לעמוד בתקנים ובסטנדרטים בין לאומיים גבוהים.

כדי לאפשר אימונים יעילים ובאופן בטוח יש לתחזק את המסלול באופן שוטף וצריכים להימצא בו אנשי צוות מתאימים.

הפעלת מסלול מוטוקרוס תקני עולה המון כסף ודורשת הקצאת קרקעות וקבלת אין ספור אישורים מהרשויות השונות, ולכן כמעט כל המסלולים בארץ הם פיראטיים ולא יכולים לשמש לאימוני רכיבה בהתאם לחוק.

בארץ ישנם כעשרה מסלולים פעילים, רובם במצב תחזוקה ירוד ביותר, וככל הנראה רק למסלול בוינגייט יש אישור מטעם רשות הספורט.

מסלולים אחרים, למשל בחדרה ואילת, פועלים על סמך רישיון זמני שניתן להם בסמוך למועדי המרוצים.

מספר מסלולים קטנים נוספים משמשים לאימוני רכיבה מקדימים לקראת הוצאת רישיון נהיגת מרוצים, בהם המסלול במושב גינתון ששייך לבית הספר 'מוטויאנג' לרכיבת מוטוקרוס, בבעלות דני אוחנה. כדי לעלות על מסלול זה יש להירשם לאחת מהפעילויות שמתקיימות במקום, לרבות השכרת אופנועי ילדים וציוד מיגון. כך אפשר גם להיחשף לספורט מבלי להתחייב בצורה משמעותית.

מספר מסלולים נוספים נמצאים בשלבי הקמה ורישוי, אבל התהליך איטי מאד וניסיון העבר מלמד שרובם לא מצליחים, מסיבות מגוונות, להיות מתקני אימונים ראויים וחוקיים.

תודה רבה לליאור בנאי וראובן סביו על העזרה בהכנת הכתבה

מצורף מטה, הכלים הנמכרים כרגע בישראל: