שורה תחתונה תחילה
מוטו גוצי סטלביו רומז ליכולות שטח שאין לו אבל עושה טוב מאוד את מה שהוא נועד לעשות: רכיבת כביש-תיור משובחת שהונדסה עבור אספלט איכותי. האלקטרוניקה והטכנולוגיה המודרניות עטופות בעיצוב מודרני ואפופות בנשמה איטלקית קלאסית
מי אתה מוטו גוצי סטלביו?
לכל אופנוע יש שם שנתנו לו הוגיו והוריו, וכמה מן השמות האלה נושאים מורשת מחייבת, ולכל הפחות מפוארת. 'סטלביו', שכבר השאיל את שמו לאחד מדגמי אלפא-רומיאו, הוא מעבר ההרים 'פאסו דלו סטלביו' – אחד ממעברי ההרים המהנים ביותר לנהיגה והוא חורץ את הרי הדולומיטים שבצפון איטליה, בצמוד לשוויץ ולא הרחק מאוסטריה.
48 פיתולי הכביש החדים על חלקו הצפוני של המעבר הגבוה ביותר באיטליה מטפסים השמיימה וממגנטים אליהם כל רוכב כביש שמכבד את עצמו ונמצא בסביבה בעונה המתאימה.
בחירת שם כזה עבור אופנוע אדוונצ'ר-תיור חדש היא הצהרת כוונות מדויקת, בהינתן שלמרות עיצוב מעט מטעה – אשר רומז רמיזות של רכיבת שטח – למעשה מדובר באופנוע תיור שמותאם היטב לכביש שהוא יצירת מופת של סלילת כבישים.
למוטו גוצי יש היסטוריה מפוארת והווה ייחודי. זה מותג שמוגדר על ידי מנוע ה-V טווין הרוחבי והאייקוני שלו, אולי גם על ידי אופי שמתריס כנגד השוואות סטטיסטיות קרות.
קבוצת פיאג'יו, בעלת הבית, בנתה הפעם אופנוע טכנולוגי ומודרני שמשלב בין נשמה איטלקית קלאסית להנדסה מתוחכמת ועכשווית. השאלה שלנו היא אם שילוב כזה, במחיר של 134,600 שקלים, מספק "חבילה" משכנעת בשוק האדוונצ'ר-תיור התחרותי להחריד?
עיצוב, מיצוב
לסטלביו יש עיצוב איטלקי שמושך את העין ואת הרגש, עם שילוב בין צביעה ייחודית, מפלט קצר וזרוע חד-צידית לבין איכות הרכבה גבוהה, וכל אלה מדברים יוקרה.
העיצוב הזקוף עלול לגרום למביטים לחשוב בטעות שמדובר באדוונצ'ר מן הזן המתלכלך, כלומר, באופנוע שמוכן לבצע עבודת שטח. תאמינו או לא – לאופנוע הזה יש אפילו "מצב שטח" מובנה שמבטל את בקרת ה-ABS על הגלגל האחורי ומצמצם למינימום האפשרי את בקרת המשיכה.
אלא שזה אופנוע מאוד כבד – 246 קילו כולל נוזלים – עם מרכז כובד גבוה ותחושת משקל נוכחת. זה מציב אותו בין כמה קטגוריות אבל עם נטייה ברורה לכיוון של אופנועי תיור זקופים שמיועדים לכביש – למשל קוואסקי ורסיס 1000. עם זאת, מדויק יותר לומר שזה אופנוע בקטגוריה משל עצמו.
לנוכח העובדה שהפגים על הרגליות שלו מחליקים מאוד כשהם רטובים (או כשסוליית הנעל רטובה), ועם חישוקי גלגלים במידות 17 ו-19 אינטש נסכם ונאמר שסטלביו מתאים לכל היותר לרכיבת שבילים, וגם זה בזהירות יתרה.
מנוע, ביצועים
ליבו של כל מוטו גוצי הוא V טווין רוחבי בזווית של 90 מעלות, ונפח הלב של סטלביו הוא 1,042 סמ"ק שמספק 115 כוחות סוס (ציפיתי לקצת יותר…) ב-8,700 סל"ד, ומומנט של 105 ניוטון-מטר ב-6,750 סל"ד.
המנוע מקורר נוזל , עם גלי זיזים עיליים כפולים (DOHC) וארבעה שסתומים לצילינדר. באופן משעשע נהוג לזכור שלמנוע האייקוני הזה יש שורשים כמנוע תעשייתי ששימש בין השאר גם כמשאבת בטון, וזה פרט טריוויה שמוסיף קצת אופי של "סוס עבודה" למכונה הזאת.
ההנדסה המודרנית הצליחה לאלף, אך לא לחסל לחלוטין, את תגובת המומנט הצידית המפורסמת בעת פתיחת מצערת בעמידה. גל איזון נגדי מפחית משמעותית את הנטייה הזאת אבל הרעידה הקלה עדיין קיימת – ולו כדי להזכיר לנו שזה "גוצי" אמיתי.
למנוע הזה יש רצועת כוח רחבה, גמישה ושימושית בתחום הסל"ד הבינוני, ויותר מ-80% מן המומנט זמין כבר מ-3,500 סל"ד. זה עושה את המנוע הזה לא רק לשרירי וצייתן אלא גם לחבר אמיתי בעת רכיבת תיור.
תחושת הכוח מועברת באמצעות גל הינע שמשולב בזרוע האחורית הבודדת, והמערכת עטורת השבחים הזאת מאופיינת בתחזוקה פשוטה והיעדר כמעט מוחלט של תופעות לוואי.
תיבת ההילוכים משבשת מעט את החוויה הכוללת מפני שהיא קצת קשוחה מידי, שלא לומר "גסה", עם מעבר נוקשה בין ההילוך הראשון לשני ומכה נמרצת מידי בעת שילוב להילוך הראשון. תמורת תוספת תשלום אפשר לקבל 'קוויקשיפטר' דו-כיווני שבדרך כלל מתגלה כנעים לשימוש אבל בסך הכל לא מספיק מהיר.
מרווח הטיפולים: כל 12,000 קילומטרים או שנה.
התנהגות כביש, נוחות
סטלביו הוא בראש ובראשונה מכונת כביש שמעניקה איכות רכיבה מעולה ויציבות גבוהה מאוד.
קצת כמו באדי-בילדר גבוה וחזק – האופנוע הזה מרגיש יציב ומוצק, אך הכיף הזה בא על חשבון זריזות כאשר רוצים לשנות כיוון, ועל חשבון יכולת השליטה בו במהירויות נמוכות. מאפיינים אלה פחות תומכים ברכיבה ספורטיבית ומתעדפים את חרישת הארץ ברכיבות ארוכות, רגועות, לבד או בזוג.
מה שכן, האופנוע הזה נוח. ממש נוח. מיגון הרוח שלו מתכוונן חשמלית וכאשר הוא מכוון למצב גבוה הוא השאיר אותי כמו בתוך וואקום נהדר. מושב הרוכב, בגובה 83 ס"מ מן הכביש, רחב ונוח – ורמת הקושי שלו היא בדיוק נכונה. גם מיקום הרגליות והכידון הגבוה והרחב מהונדסים בול בפוני.
סטלביו מצויד בחבילת אלקטרוניקה מכובדת שכוללת מצערת חשמלית, בקרות מכל טוב ורדאר מקורי, שעליו יש להתעכב לרגע.
הרדאר עובד טוב ומתריע בזמן מפני סכנות. למשל באמצעות הבהוב כתום במראות הצד כאשר רכב עוקף אותך מאחד הצדדים. לעומת זאת, התרעת ההתנגשות מלפנים מתריעה בהבהוב אדום על לוח התצוגה, וזה מיקום מוזר להתרעה כזאת מפני שהדבר הכי פחות הגיוני לעשות במצב חירום זה להוריד מבט אל לוח התצוגה…
לסטלביו יש חבילת אלקטרוניקה שמבוססת על יחידת מדידה אינרציאלית (IMU) בעלת שישה צירים, וזו מציעה חמישה מצבי רכיבה ניתנים להתאמה אישית (תיור, גשם, כביש, ספורט, שטח), ABS להטיה עם מספר רמות רגישות וגם… מצב שטח ייעודי שהוא תכונה קצת מיותרת באופנוע שכנראה לא ייראה שטח.
המערכת האלקטרונית שולטת היטב בבקרת השיוט ומציעה שלוש רמות של עוצמת בלימת מנוע (MGFM), וכל זה נשלט ממסך TFT בגודל 5 אינטש, שהוא קל לקריאה ויש בו מערכת תפריטים אינטואיטיבית.
כאמור – חישוק קדמי בקוטר 19 אינטש ואחורי בקוטר 17 אינטש מספרים את הסיפור של סטלביו עוד לפני שמניחים עליו עכוז או מתניעים אותו: זה אדוונצ'ר-תיור שנועד להתמודד מול הונדה אפריקה טווין אדוונצ'ר ודוקאטי מולטיסטרדה V2, ולא בקטגוריית הדו-שימושיים הקרביים. וכאמור, יכולות השטח שלו מוגבלות לכל היותר לשבילים קלים ודרכי עפר סלולות טוב.
לסטלביו יש מזלג קדמי הפוך מתוצרת זקס בקוטר 46 מ"מ ובולם אחורי יחיד מתוצרת KYB– שניהם עם מהלך של 170 מ"מ ולשניהם יש אפשרות כיוון לעומס קפיץ ולשיכוך החזרה.
מערכת הבלימה כוללת צמד דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ עם ארבע בוכנות וקליפרים רדיאליים מתוצרת ברמבו, ודיסק אחורי בקוטר 280 מ"מ. הנשיכה שלהם חזקה ומספקת. מערכת ABS להטיה מגיעה כסטנדרט. מיכל דלק בנפח 21 ליטר מספק טווח רכיבה שבין 300 ל-400 קילומטרים בהתאם לאופי של הרוכב ולתנאי הכביש.
שורה תחתונה
סטלביו משרה אווירת רכיבה שמזכירה לי את ב.מ.וו GS הבכיר, וזאת כמובן מחמאה אדירה. הוא עושה את זה בסגנון איטלקי עם עיצוב נהדר ויכולות כביש טובות, אלא שלא ברור לאן בדיוק הוא מכוון, ובפער הזה מתבטאים חסרונותיו.
המחיר – 134,600 שקלים – אטרקטיבי ביחס לגרמני אבל לא זול באופן אבסולוטי.
סטלביו הוא אופנוע כבד, ומסורבל בחניות ובמהירות איטית. אבל הוא יפה, הוא מיוחד, הוא אופנוע איכותי. אופנוע של מומנט. זה אופנוע נוח מאוד שמחמיא לרוכבים שאוהבים לרכוב בסטייל רכיבות תיור, בדגש על מי שאוהבים להיות צבעוניים ושונים בתוך העדר.
