הונדה ניצלה את הבמה של תערוכת האופנועים של מילאנו כדי לחשוף חידוש טכנולוגי מעניין מאוד: מנוע V3 מקורר נוזל שמוגדש באמצעות מגדש חשמלי.
תצורת המנוע והצבתו בשלדה היא עם שני צילינדרים מוטים קדימה וצילינדר שלישי – בזווית של 73 מעלות מן השניים האחרים, מוטה לאחור. תצורה זאת תוכננה ונבחרה לאופנועי ספורט כדי להשיג מנוע צר ככל שאפשר, וצריך להאמין ולקוות שקירור באמצעות נוזל מספיק כדי שהצילינדר האחורי לא יסבול יתר על המידה מהתחממות.
חידוש חשוב נוסף, אולי אפילו עיקרי, הוא מגדש חשמלי אשר כשמו כן הוא: עושה שימוש בחשמל כדי לדחוס אוויר לסעפת היניקה.
באופן הזה אין צורך לעשות שימוש בגזי הפליטה של המנוע ולכן גם לא צריך לקרר אותם כמו במגדש טורבו, וגם אין חיבור ישיר למנוע באמצעות חגורת אביזרים וכך אפשר להציב את המגדש איפה שיש מקום בלי קשר למיקום גל הארכובה ורצועת האביזרים.
מהנדסי הונדה בחרו למקם את המגדש החשמלי – שמבחינת עיקרון העבודה שלו ראוי לשם 'סופר צ'ארג'ר' ולא 'טורבו' – בחלל שנמצא בין שני הצילינדרים, והם מדגישים יתרון נוסף בהנעה החשמלית שלו: המדחס שמופעל חשמלית לא תלוי בפעולת מנוע הבנזין והספיקה שלו לא קשורה למהירות המנוע (סל"ד) אלא אך ורק להחלטה של מערכת הבקרה שלו.
בדרך זאת אפשר להביא את המנוע להספק גבוה יותר גבר בסל"ד אפסי ולשמור על הספק מכובד גם כאשר הסל"ד מתחיל לרדת.
אנשי הונדה נשבעים שזאת הפעם הראשונה בעולם שבה נעשה שימוש במדחס חשמלי במנוע של אופנוע.
בשלב זה עדיין מדובר בדגם קונספט בלבד, אבל אנשי הונדה מבטיחים שדי מהר הוא יהפוך למציאות באחד מדגמי הספורט שלהם.
אגב, מנוע בתצורת V3 הוא נדיר ביותר, אם כי בתחילת שנות ה-80 נעשה בה שימוש במנועי שתי פעימות במרוצי גרנד פרי. הונדה השתמשה בתצורה הזאת ב-NS500/NSR500 שהתחרה בעונות 1982–1984 וגם ב-NS400R ומאוחר יותר עם MVX250F בעונות 1985–1987. ל-NS400R הדו-פעימתי הייתה גם גרסה חוקית לכביש.
עם זאת – תכנון מוקדם יותר של תצורת מנוע כזאת בוצע על-ידי מהנדסי סוזוקי ב- RP68 שהיה אמור להופיע בעונת 1968 אבל לא עלה למסלול בגלל שינוי בתקנות. סוזוקי, אגב, קיבלה השראה מ-DKW 350 שהוא ככל הנראה האופנוע הראשון בעולם שעשה שימוש במנוע V3