בשנים האחרונות הביקוש לאופנועי אנדרו עם מנועי שתי פעימות בנפח 300 סמ"ק גדל בצורה משמעותית ועלה בהרבה על הביקוש לדגמי ה-250 המקבילים, בעולם וגם בישראל. יצאנו לשטח עם צמד אופנועי KTM 2018 חדשים מסדרת EXC-TPI, בכדי לבדוק האם המעבר למנועים מוזרקים עשוי לשנות את מאזן הכוחות?
מה היה עד כה?
סיפורנו מתחיל בסוף האלף הקודם כאשר היצרנים הפסיקו, בצדק רב, לייצר אופנועי אנדורו עם מנועי שתי פעימות בנפחים גדולים. עקב כך, מי שרצה להתחרות בקטגוריה הגדולה במרוצי האנדורו עם מנועי שתי פעימות, נאלץ להגדיל את נפח המנוע ליותר מ-250 סמ"ק. הדבר הביא לכך שקבוצות מרוצים רבות, בעיקר של יצרנים יפניים, הסבו את מנועי ה-250 לנפחים גדולים יותר.
היצרנית האוסטרית KTM ייצרה אמנם במשך כמה שנים דגמים בנפחים של 360-380 סמ"ק, אבל אלו היו אופנועים חזקים ואלימים מאוד שלא התאימו כלל למרוצי אנדורו ונכחדו. בכדי לאפשר לרוכבים פרטיים להתחרות בקטגוריה הפתוחה ולא רק לרוכבים של קבוצות מרוצים, יצרנים רבים החלו לייצר גרסאות לציבור הרחב המבוססות על אופנועי 250, שנפח מנועם הוגדל על ידי הגדלה בקוטר הבוכנה בכדי לעמוד בדרישות הטכניות של תקנון האנדורו.
הפופולריות ההולכת וגוברת של מרוצי האקסטרים אנדורו בתחילת האלף נוכחי גרמה לגידול בדרישה לאופנועים בעלי משקל קל, עקומת מומנט שטוחה ושרידות מכאנית גבוהה בתנאי שימוש קיצוניים. אופנועי שתי פעימות עם מנועים גדולים היו הפתרון האידאלי, כאשר הבחירה בין ה-250 ל-300 הוכרעה לטובת ה-300 בזכות היכולת של המנוע להסתובב וליצר משיכה בצורה יעילה בסל"ד נמוך יותר לעומת ה-250.
התנהגות זו של המנוע מאפשרת לרוכב לעלות עליות ארוכות עם אחיזה נמוכה תוך כדי שהוא משאיר את תיבת ההילוכים באותו ההילוך והמנוע מסתובב בסל"ד נמוך ללא שימוש במצמד. כך מתאפשר לרוכב לנתב את דרכו על גבי הדרדרת, הסלעים והמדרגות תוך כדי שהוא נמצא על גבול האחיזה של הגלגל האחורי.
טכניקת רכיבה זו יעילה מאוד בתנאים של הארד אנדורו על קרקע יבשה, מסולעת ומפוררת, או על סלעים ואבנים רטובים. בתנאים אלו ה-300 עם הקרבורטורים עדיפים על פני ה-250 בגלל היכולת שלהם להסתובב בסל"ד נמוך יותר, תוך כדי יצור מספיק כוח ומבלי לדומם.
מה חדש היום?
יצאנו לאזור הר חורשן עם EXC 300 TPI ובכדי שלא יהיה משעמם בתמונות צרפנו EXC 250 TPI בגרסת סיקס דייז, עם כוונה לבדוק האם דגם ה-300 ישמור על הדומיננטיות שלו?
דגם ה-250 שהשתתף במבחן סטנדרטי לחלוטין במנוע, פרט למערכת פליטה השייכת לקטלוג השיפורים של היצרן, שנלקח מאופנוע 2017. המערכת ראתה ימים טובים יותר ולכן השפעתה על הביצועים לא אמורה להיות משמעותית.
ההתנעה של המנועים המוזרקים לא דורשת שימוש בצ'וק. פרט לאיסור לפתוח את ידית הגז, צריך רק ללחוץ על הכפתור ולתת למערכת האלקטרונית לעשות את שלה.
בשבילים המהירים המחברים בין בנימינה להר חורשן הרגשתי ששני המנועים נותנים תחושה של השהייה בירידת הסל"ד בסגירת גז, תחושה דומה לזו שהדלק נגמר במנועים הישנים. כיוון שעם מערכת הזרקה אין אפשרות לשנות מצב מחט, או להחליף דיזות, צריך לשנות את מפות ניהול המנוע, אך אפשרות כזאת לא קיימת עדיין.
ה-300 מרגיש יותר חזק בהאצה בהילוכים הגבוהים מסל"ד נמוך, אך ברגע שהמנוע נכנס לתחום היעיל שלו, הוא מיד גורם לגלגל האחורי לאבד את האחיזה, בניגוד ל-250.
במסלול מוטוקרוס עם הרבה פניות על גבי ברמים גבוהים ה-250 הרגיש הרבה יותר נשלט מדגם ה-300, שאותה תחושה של אובדן אחיזה כשהמנוע נכנס לתחום היעיל שלו התעצמה עוד יותר. ה-250 הרגיש יותר טוב גם בשינויי כיוון ודרש פחות שימוש בבלמים, בגלל שהירידה של הסל"ד הייתה מהירה הרבה יותר.
שני האופנועים מסוגלים להתמודד בקלות עם נחיתות מגבהים, גם אם הן לא בדיוק במקום הנכון, ומאפשרים לרוכב להרגיש בנוח כאשר הוא רוכב עליהם חזק וללא התחשבות בתנאי השטח.
לאחר כמה שעות במסלול ובסינגלים הזורמים שבאזור הלכנו לתדלק בבת שלמה. בתחנת הדלק הופתענו לגלות שה-300 צרך כמעט 6 ליטרים ל-37 קילומטרים, שזה כמעט כפליים ממה שה-250 צרך. זה מעיד על כיוון שונה של מערכת ההזרקה ובהחלט יכול לגרום להבדל בין הדגמים בהתנהגות המנוע תוך כדי העלייה בטווח הסל"ד.
לאחר הפסקת התדלוק המשכנו לעליות בשבילי האש שבהר מאחורי תחנת הדלק. חלק מהעליות במקום תלולות מאוד ומרוצפות בערימות של אבנים. חפירות של רכבי שטח שונים ייצרו בהן גם דרדרת, ולכן מהוות אתגר לא קטן עבור אופנועים.
בתנאים אלו הבנתי עד כמה נוח יותר עם דגם ה-250 למצוא אחיזה ולהצליח להתקדם למעלה מבלי לאבד את הרכיבה הזורמת. הוא אומנם לא מצליח לשמור על ההילוך השלישי עם רוכב במשקל שלי לאורך העליות, אך בהילוך השני בסל"ד קצת יותר גבוה וללא שימוש במצמד, הוא פשוט מושך אותך למעלה הרבה יותר בקלות לעומת ה-300. בירידות גם כן הרגשתי הרבה יתר בנוח על ה-250 לשנות כיוון ולפתוח ולסגור את הגז בהתאם לדרופים ולמדרגות הסלע לעומת ה-300.
התוצאות עד עכשיו הפתיעו אותי מאוד ולכן החלטתי לנסות להיכנס יחד עם דור, שהוא רוכב שטח פחות מנוסה ברכיבת סלעים ובמיוחד על גבי שתי פעימות. רכבנו בעליות "דוך" ביער שבהם הרוכב צריך למצוא לבד את הנתיב הנכון ולכן הוא זקוק יותר לאופנוע שיעזור לו בכל שינוי הכיוון והזינוקים מהמקום.
בתנאים אלו מהר מאוד הבנתי, שאם אני רוצה שנתקדם בקצב סביר, כדאי שדור ירכב על ה-250, כי עליו הוא הצליח לזרום בקטעים ארוכים יותר מבלי להיתקע.
קצת טכנולוגיה
מבחינה טכנית חשוב לציין שההבדל בנפח בין ה-300, למעשה 293 סמ"ק, ל-250 מתקבל על ידי הגדלת קוטר הבוכנה מ-66.4 מ"מ ל-72 מ"מ עבור אותו מהלך של 72 מ"מ.
המשמעות של הנתונים הללו, היא שהמנוע של ה-250 הוא מנוע הקרוי STROKER שפירשו מנוע עם מהלך יותר גדול מהקדח וזה גורם למנוע להגדיל את המומנט האפקטיבי שלו עבור אותו הנפח יחסית למנוע בעל קדח גדול יותר ממהלך הבוכנה. ה-300 לעומתו הוא מנוע מרובע, 72X72 מ"מ, ולכן יותר מתאים לסל"ד גבוה ויחסית היתרון במומנט הוא פחות מזה שהיה יכול להתקבל, אילו מהלך הבוכנה היה גדל ולא רק הקדח.
לצד הנושא הטכני, נציין כי האופנועים מצוידים במיכל המאחסן את השמן לתערובת הבעירה. שני האופנועים, אבל בעיקר ה-250 שהיה עם יותר שעות מנוע, סבלו מנזילה ממיכל השמן של התערובת וללא ספק צריך לתת על כך את הדעת. להבנתנו כבר מתבצע ריקול בנושא מהחברה.
שורה תחתונה
אחרי רכיבה על שני הדגמים צד לצד, לדעתנו ה-250 המוזרק הוא אופנוע יותר טוב למרבית התנאים שבהם רכבנו ולרמת הרכיבה שלי ושל דור. הוא מאפ
שר לרוכב לשלוט טוב יותר בכוח המועבר אל הגלגל, לפנות בקלות רבה יותר ועל הדרך גם לחסוך כ-10,000 ש"ח בקנייה ועוד 1000 בביטוח השנתי.
ה-300 מתאים יותר למקומות פתוחים כגון שבילים מהירים, דיונות ועליות אדמה תלולות כמו אלו של מדבר יהודה, ולרוכבים, שאוהבים להרגיש המון כוח בידיים.
המנצח שלנו הוא ללא ספק ה-250 החדש, שבזכות מערכת ההזרקה מצליח להשתפר בדיוק בתחום הסל"ד הנמוך שעד היום ה-300 היה בו טוב יותר.
דיעה אישית: דור אבן כץ
לא רבים הם הרוכבים אשר יכולים להחזיק אופנוע דו- פעימתי גדול נפח עם מצערת פתוחה בשטח לפרק זמן ארוך. עם אופנוע כזה דרושה גם טכניקה ויכולת קריאת שטח ברמה גבוהה בכדי לגשת לעליה תלולה ומסולעת, מדורדרת וטחונה ועדיין להצליח לעלות אותה בחלקות תנועה ובזרימה.
ניתן לקיים דיונים רבים בעד ונגד מערכת ההזרקה החדשה אבל אלו דיונים עקרים מתוכן, מכיוון שזהו העתיד וזאת הדרך לעמוד בתקנות זיהום האוויר המחמירות.
המפגש הראשון שלי עם הדו"פים המוזרקים לימד אותי שהם שומרים על כל תכונות הדו"פ הידועות אך לוקים, מבחינתי, בחיסרון אחד מרכזי שכיניתי "שיעול". כלומר, בהורדת גז האופנוע כמו משתעל ולא יורד בסל"ד באופן חלק. כך שעדיין קיימים מעט חבלי לידה כמו פעולת מנוע לא כל כך חלקה, אך סביר להניח שבעתיד יצליחו היצרנים להתגבר עליהם .
במבחן רכבנו ישירות לתוך אתגרי שטח בכדי להבין את היתרונות וההבדלים בין צמד הנפחים ולסווג התאמתם לרוכבים הישראלים. EXC TPI 300 הוא אופנוע למקצוענים שכן הוא עובד טוב בעיקר כשהוא במומנטום ובהאצה. בהשוואה ל-250 הוא גמיש יותר וזה מתבטא בטווח שימוש רחב יותר בכל הילוך. עם זאת, הוא מצויד בשפע מומנט כבר מסל"ד נמוך ומוריד את הכוח לקרקע בברוטאליות שמפרקת את האדמה תוך קושי יחסי בייצור אחיזה. כשיש או כשיוצרים אחיזה, הוא מגרגר דרכו מעלה באופן שקט ומרשים וללא מאמץ מכאני.
לעומתו, EXC TPI 250 נסך בי ביטחון ברכיבה והרגשתי שיש לי שותף במחול השטח. החלקות זנב נשלטות, הנפת הגלגל ופתיחת הגז בעלייה מבוקרים והאופנוע מרגיש מכוון לסגנון הרכיבה שלי.למרות נפח המנוע הפחות מאחיו, לא הרגשתי מחסור בכח, ויש די והותר מומנט. KTM יצרו מכונה וורסטילית שיורה לכל הכיוונים, ופוגעת.
כרוכב שאת רוב ניסיונו ברכיבת שטח צבר על אופנועים מרובעי פעימות וכיום מתחבט בשאלת "האופנוע הבא" אני מוצא את ה- EXC TPI 250 כאופנוע המתאים יותר מבין השניים.
