אני נמנה בין הרוכבים שהתנסו ברכיבת שטח לאחר שנים של רכיבת כביש, ובעקבות כך גיליתי שיפור ניכר בביטחון בזמן הרכיבה, בשליטה באופנוע וכפועל יוצא ישיר- שכלול יכולות רכיבת הכביש. למה אנחנו ממליצים על זה?
אחד האתגרים הטמונים ברכיבת שטח מצוי בהתמודדות עם תנאי אחיזה משתנים בתדירות גבוהה מאוד, תוך תרגול יכולת התגובה ותפעול אופנוע באופן מגוון ולא מונוטוני. רכיבת שטח דורשת מאיתנו לחוש את האופנוע, לעבוד איתו, לנוע על גביו. כמובן שרכיבה שכזו מוציאה מאיתנו את החיה הפרועה שרוצה מהר יותר, רועש יותר ומגניב יותר תוך התייחסות בעיקר לעצמנו ופחות לסביבה.
רוב הדברים שמניתי עד כה נכון בעצימות מסוימת גם לגבי רכיבת כביש, רק שבג'ונגל האספלט היום-יומי שבדרך לעבודה או ללימודים מפחיד ומאתגר יותר לתרגל ולמשוך את הקצוות ולא בהכרח חכם לעשות זאת. רכיבת שטח מודרנית מתבצעת על אופנועים קלי משקל, תגובתיים וזריזים שמעניקים מתנות יקרות ערך לאופנוען הנוכחי שאתם. אז מה אתם יכולים לקחת אתכם לכביש מהניסיון ברכיבת שטח?
ניהול אחיזה
בעצם מדובר על שיפור ההתמודדות מול אי-אחיזה וכיצד אנחנו כרוכבים מגיבים למצב בו האופנוע מאבד אחיזה. כבישי ישראל הם אוצר גולמי של הפרעות אחיזה, בין אם מדובר על כבישים רטובים, שמנוניים, צבועים, גליים או בעלי שכבת כורכר וחול. כל הפרעה כזו מוציאה את הכלי מאיזון ודורשת מאיתנו התייחסות ותשומת לב. לאחר התנסות ברכיבת שטח הכוללת החלקות, מכות גז לאיבוד אחיזה יזום והנאה מבוץ וסלעים חלקלקים תרכשו המון ביטחון, ותדעו אפילו לחייך מהחלקת גלגל לא רצויה שפעם גרמה למיני התקף לב בירידה מהמחלף.
בחירת קווים ושיפור יכולת התגובה
המבט קדימה ורחוק משותף לסגנון השטח ובכביש ומתקשר לתגובה. ברכיבת שטח ישנה התמודדות תמידית עם קריאת השטח, בחירת קו והכנה אל הלא נודע. גם שביל מוכר יכול להשתנות אחרי גשם או חריש טרקטור אכזר. תרגול המבט, התגובה הפיזית והמנטאלית למצבים משתנים והתאמת המהירות לתא השטח הבא, מאפשרים לנתח טוב יותר את הנעשה על הכביש, לחדד את החושים ולגרום לנו להיות רוכבים חריפים יותר גם בין קופסאות הפח.
ריכוז, ריכוז, ריכוז
רכיבות כביש במסלולים מוכרים וידועים מכניסות אותנו לסוג של שאננות שלילית. רכיבת שטח מלמדת אותנו כמה חוסר הדריכות המדוברת מרושעת. חוסר ריכוז בשטח מתבטא כמעט מיידית בנפילה או פספוס סיבוב/מכשול. כשאנו רוכבים בשטח בסביבה לא מוכרת ומשתנה, אשר מוגבלת מבחינת ראות וחסרה בחוקים המסדירים את כיווני התנועה אנו מתרגלים ריכוז ברמה גבוהה לאורך זמן. בניהול רכיבה בתנועה בכבישים דרושה רמת ריכוז לא פחות גבוהה, אך בשטח תוכלו לתרגל את הריכוז עם הרבה פחות הפרעות חיצוניות.
ליפול
אופנועי שטח מתוכננים ובנויים כדי להתמודד גם עם נפילות, כך שתוכלו לבדוק את הגבולות מבלי חשש אמיתי מנפילה ונזק לאופנוע ולכם. מקסימום שריטה קטנה לאגו. האדמה בדרך כלל רכה וסופגת ולא אכזרית כמו האספלט. תוכלו לשחק עם האופנוע, לפנות, לבלום ולתרגל יכולות טכניות תוך ידיעה שנפילה היא חלק מהעניין. לאחר מציאת הגבול, תוכלו לחזור חכמים יותר אל רכיבת הכביש שם תישמרו ביתר זהירות בכדי להישאר על שני הגלגלים.
בנוסף, אחד השיעורים החשובים באומנויות לחימה הוא שיעור גלגולים ונפילות. לרוכבי אופנוע דרוש כישרון בהתמודדות עם נפילות. אני יודע שזה מרגיז לקרוא את זה, אבל לצד מזל בעת נפילה צריך לדעת לזרום, להיות משוחרר, להתגלגל ולא להילחם בפיזיקה ובטבע. בשטח נופלים. נקודה. מי שלא נופל, כנראה לא רוכב. כשחס וחלילה ניקלע למצב של החלקה בכביש, יהיו בידינו כלים וניסיון מינימלי שיכול לצמצם נזקים.
ציוד מגן
בקיץ הישראלי, לעטות מעיל, כפפות, ג'ינס ונעליים סגורות זה מקביל לשבי"זות יום א' של חייל קרבי בקציעות. אבל גם באמצע אוגוסט, רוב רוכבי השטח מצוידים במגפיים, צבי צב, מיגון ברכיים ועוד. חשיבות ציוד המגן כנראה נובעת מההתייחסות לרכיבת השטח כספורט, ובעקבות תדירות הרכיבות שנמוכה מרכיבת הכביש היום-יומית. אך לאחר שהמיגון יציל אתכם פעם או פעמיים מפציעות מיותרות, תתמידו על מיגון מכף רגל ועד ראש גם כשאתם רוכבים על הכביש- תמיד.
