קטגוריית האדוונצ'רים רותחת, ובשנה שעברה השיקו שתיים מן השחקניות הבולטות בה – הונדה וסוזוקי, דורות מחודשים לדגמים המצליחים מסחרית שלהן. סוזוקי וי-סטרום 1050 בנוי על בסיס מוכר ואמין, והשדרוג שלו כלל את המנוע, על מחשב הניהול שלו, וגם את העיצוב החיצוני שרומז רמזים עבים ל-DR BIG המיתולוגי.
הונדה אפריקה-טווין CRF1100L הוא יצור מיתי בפני עצמו, ולמבחן ההשוואתי הזה בחרנו את גרסת הבסיס שלו, עם חישוקי שפיצים, הרבה יותר מדי מצבי ניהול מנוע ואפשרויות בקרת אחיזה, ועם מגן מנוע וצביעת טריקולור יפיפייה. מולו הצבנו את גרסת XT של וי-סטרום, שמיועדת לרכיבת שטח, והיא כוללת חישוקי שפיצים, מגן מנוע, ג'ק אמצע, ועזרי אלקטרוניקה שכוללים בקרת שיוט ובקרת "זינוק בעלייה".
ככלל, היפנים שונים ממתחריהם הגרמני (ב.מ.וו R1250GS) האוסטרי (ק.ט.מ סופר אדוונצ'ר 1290) והאיטלקי (דוקאטי מולטיסטראדה) בכך שהם מתמקדים במוצרים פחות מאתגרים טכנולוגית ולכן גם פחות יקרים. סוזוקי וי-סטרום 1050XT עולה 105,900 שקלים, והגרסה הבסיסית של אפריקה-טווין עולה 107,223 שקלים (אך יש גם גרסאות מאובזרות ויקרות יותר).
מנוע וביצועים
שני המנועים מפיקים הספקים דומים, אבל המבנה שלהם, ואופי מסירת הכח, שונים. לסוזוקי יש וי-טווין בנפח 1,037 סמ"ק שמפיק 100 כוחות סוס ב-8,000 סל"ד ומומנט של 10.5 קג"מ ב-4,000 סל"ד. להונדה יש מנוע טווין מקביל, בנפח 1,084 סמ"ק והוא מפיק 100.5 כ"ס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 10.7 קג"מ ב-6,250 סל"ד.
שני המנועים מושכים בהחלטיות אופיינית למנוע ליטר, עם תחושת ליניאריות נשלטת וללא הפתעות, והם מושכים בעוז מהמקום כמו גם בתאוצות ביניים. הביצועים צמודים, ממש גלגל מול גלגל, אבל האפריקה משדר תחושת פעולה קצת יותר "עגולה". גרגור המנוע של סוזוקי עדין, והוא מוסר את הכח שלו בסל"ד מעט יותר נמוך, ויש לכך יתרון ברכיבה טכנית – גם על אספלט וגם בשטח.
העברת ההילוכים בסוזוקי נוקשת וקשיחה, וזה בולט בעיקר על רקע הרף הגבוה של פעולה חלקה ומדויקת שמציב האפריקה טווין. התוצאה: הונדה לוקחת את הסעיף הזה, אמנם לא בנוק אאוט, בזכות תחושה זורמת וחסרת מאמץ. שני האופנועים צורכים בדיוק את אותה כמות דלק, כ-20 קמ"ל.
התנהגות
ההבדל הגדול ביותר בין שני הכלים הוא בסעיף ההתנהגות. אנשי סוזוקי כיוונו את הכלי שלהם אל מי שרוכבים בעיקר על כבישים: לוי-סטרום יש גלגלי טיובלס בקוטר 17 אינטש מלפנים ו-19 אינטש מאחור, וכך מתקבלת תחושה של היגוי זריז וקליל. אגב, מי שרוצה יכול להשתמש בחישוקים הקיימים ולהוסיף פנימיות. מרווח הגחון צנוע למדי – רק 16 סנטימטרים, וגובה המושב (המתכוונן) 85 סנטימטרים. כך מתקבלת תחושת רכיבה על אופנוע נמוך וקטן, וזה כמובן מהווה יתרון גדול עבור רוכבים מתחילים, נמוכים או פחות מנוסים. וי-סטרום, מבחינה זאת, הוא אופנוע מעולה לרוכבי אדוונצ'ר מתחילים בשטח.
בולמי הזעזועים של וי-סטרום מתכווננים באופן מלא, אלא שגם לאחר התאמות וכיולים הם לא ממלאים את משימותיהם בהצטיינות. במהירויות נמוכות מתקבלת פעולה רכה ונעימה, אבל כשהמהירות עולה ואיתה גם הטיות הגוף- מתקבל נדנוד בין הבולמים אשר פוגם בתחושת הבטחון.
אפריקה-טווין, לעומת זאת, משדר שהוא רוצה לרכוב בשטח. זה מתחיל בבחירה בגלגלים בקוטר 18 מלפנים ו-21 אינטש מאחור ובצמיגים עם פנימית, ממשיך עם מרווח גחון מכובד יותר – 25 סנטימטרים, ועד לגובה מושב של 87 סנטימטר (אפשר להתאים אותו לגובה 82.5 ס"מ או 89.5 ס"מ). התחושה שאפריקה-טווין משדר פחות זריזה, יחסית, אבל יותר יציבה ובטוחה.
בולמי הזעזועים, מתוצרת SHOWA, מתכווננים לרמות שיכוך שונות אבל כבר בכיול הסטנדרטי הם מגהצים את האספלט בדרך מעולה. זה מאפשר קצב רכיבה מהיר על כביש מהיר או מפותל, עם ספיגת מהמורות מצוינת. הרוכב נותר רענן לאורך זמן ארוך יותר.
לשני האופנועים יש בלמים מצוינים. לוי-סטורם 1050XT יש שני מצבי ABS, אבל אין אפשרות לנתק את המערכת של הגלגל האחורי לטובת רכיבת שטח. לאפריקה-טווין יש ABS סטנדרטי, ואפשר לנתק את האחורי.
הוי-סטרום נמוך משמעותית וקל לתפעול מבחינת אלקטרוניקה ובקרות אחיזה. הוא כבד ב-21 קילוגרם משמעותיים (247 ק"ג) אך למרות זאת משדר תחושה קלה יותר לתפעול. אפשר לרדת איתו מהאספלט בנינוחות ולבצע תמרונים טכניים בביטחון.
אפריקה, לעומתו, משדר תחושה יותר "בהמתית" ונדמה לפעמים שהוא "נולד מאבק": מתלים משובחים כמו שלו, ויציבות מרשימה כזאת הם בדיוק מה שאתם רוצים בעת רכיבת שבילים סלעית ומאתגרת.
נוחות ושימושיות
וי-סטרום, ודאי יחסית למחירו, הוא אופנוע ספרטני, וזה מתחיל במסך תצוגה מסוג LCD שנראה מיושן. למעט תצוגה טובה של מהירות והילוכים שאר המידע מבולגן ולא קריא. עם זאת, תפעול מצבי הרכיבה אינטואיטיבי וקל.
לאפריקה יש מסך TFT עם אינספור אפשרויות "משחק", והתוצאה היא מערכת לא ברורה, קשה להבנה ולתפעול, ועמוסה מידי עם כפתורים ואפשרויות. חבל.
שני הכלים מאפשרים תנוחת רכיבה אדוונצ'רית קלאסית, ומוצלחת, אבל תנוחת העמידה נוחה יותר באפריקה. מגיני הידיים של סוזוקי גסים, לכן קשה יותר להניח נכון את כפות הידיים על החלק החיצוני של הידיות. לשני הכלים יש מושבים לא מדהימים ולא מספיק נוחים.
מיגון הרוח של וי-סטרום טוב יותר, בעיקר במהירויות של יותר מ-90 קמ"ש. לאפריקה יש משקפים שאפשר להרכיב עליו אבל גם הם לא מוצלחים. לשני האופנועים יש אפשרויות זיווד ואכסון מגוונות.
שורה תחתונה
שני המתמודדים כאן מסמנים את הקליקים הנכונים על כל ההגדרות של אופנוע אדוונצ'ר גדול נפח, הגיוני, נשלט ומהיר.
סוזוקי וי-סטרום 1050XT מציע חבילה פשוטה עם עיצוב אייקוני, ולמרות שבסך הכל זה אופנוע טוב נראה שהפוטנציאל שלו לא מומש, בעיקר מבחינת תחושת הדלות שמקבל מי ששילם במיטב כספו עבור אופנוע דגל בשנת 2021, וגם המתלים, כאמור, מאכזבים.
וי-סטרום ממשיך להתגלגל על תפארת העבר שלו ויכול להתאים לרוכבים מתחילים או מי שזקוקים לאופנוע נמוך ו/או לא מאיים.
אפריקה-טווין CRF1100L הוא המנצח הברור בהשוואה הזאת למרות שהוא רחוק מלהיות מושלם. במחיר קרוב מאד לזה של סוזוקי הוא מציע תחושה יותר יוקרתית ואיכותית, עם חבילה משובחת של מנוע-תיבת הילוכים-בולמים. כבונוס הוא מאפשר רכיבת שטח אמיתית.
רכב וסייע במבחן ובהפקה: סיוון לבנטל.
