נפרדנו, קח!

תתחדש! פלטה פקידת הדואר ביבשושיות טיפוסית לאחר שגבתה את אגרת העברת הבעלות ועדכנה את מחשבי משרד הרשוי שהתינוק שלי הוא בעצם כבר לא כ"כ שלי.

אני מודה ומתוודה שבאותה שנייה שנאתי בכל מאודי את הבחור הנחמד שהתלהב מההונדה שלי, הפגין רצינות ורצון, ופשוט הגיע שילם, והפליג עם התינוק שלי לעבר השקיעה.

זה אף פעם לא נעים להיות בצד של המוכר ובמיוחד כשאתה יודע ששום כלי חלומי לא ימתין לך בתקופה הקרובה.

קיימות שתי אסכולות בתחום קניית ומכירת אופנועים. הצד שלי שנקשר ומחובר לכלי בכל נימי נפשו, מכלוליו וחלקיו, והצד השני שמתייחס לאופנוע כנקודת מעבר בין האופנוע הקודם לזה שיבוא אחריו.

החיסרון הגדול של להיות בצד שלי הוא שאתה זוכר כל פרט שקשור לאופנוע שלך. החל ממקומות שביקרתם בהם יחד, כל טיפול ותיקון שביצעת, כל שדרוג ותוספת שהתקנת, והמהדרין או הכפייתים (תלוי מאיזה צד של הסקאלה אתם) יזכרו גם את …. מספרי הרשוי של כל הכלים שהיו ברשותם. אני חטאתי והקצנתי את התסביך לאיסוף מזכרות קטנות מכל כלי שעבר דרכי.פה משענת גב, שם סט כלים, ובינהם חלקים שהוחלפו ונשארו כעדות אילמת למשהו או מישהו שפעם היה פה, והיה שלי.

הימים הראשונים שאחרי המכירה נראו כרביצה אין סופית במרפסת הבית ובהייה מזוגגת לכיוון הכביש שמתחתיה. הכביש שידוע בעקומה הרחבה שלו מייד לאחר הרמזור. אותה עקומה שמביאה איתה כדרך קבע תאוצות מנוע והגוי הפוך בקרב רוב רוכבי הדו"ג שעברו בה.

כמובן שמאז נגמלתי ואני בן אדם חדש. הייתי ממשיך לספר ולתאר לכם בשבחי ובדרך המופלאה שעשיתי עד להחלמתי המלאה אבל אני שומע מהרחוב ארבעה צלינדרים בשורה ואני רץ ליישר איתם קו ולערוג עליהם.