מישל דור חוזר לרכוב

פרולוג: טובים השניים

שמי מישל דור, בן 57, עיתונאי לשעבר, ויש כאן מי שיזכרו לי חסד נעורים בזכות סדרת כתבות וידאו אודות התחום הדו-גלגלי שזכיתי לעשות בשעתו באתר Ynet. לפני מספר שבועות, לאחר הפסקה בת שש שנים, התנעתי מחדש את ה-GS שלי וחזרתי לרכוב. חזרתי לחיים.

בתוך כדי הסרת אבק וחלודה – גם מהאופנוע ובעיקר מעצמי – גיליתי שלמרות עשרות קורסי רכיבה שעברתי בשעתו, ועל אף קשרים נהדרים שיצרתי בשנים שבהן רכבתי – שבתי להתמודד בבת אחת עם המון שאלות ומחשבות שנדחקו אצלי לקרן זווית יחד עם האופנוע. ישנם דברים שפעם ידעתי אבל התעדכנו מאז, יש שאלות שקשורות ספציפית לאופנוע שלי, 66 האהוב, וישנם נושאים שכפי שגיליתי מעסיקים המון רוכבים ולא תמיד יש להם את מי לשאול.

למזלי התברכתי בהרבה מאד חברים, רבים מהם רוכבים מנוסים, ומאז שהכרזתי על חזרתי לחיים הם מלווים אותי צמוד צמוד ומעניקים לי אינסוף תמיכה, עידוד, והמון ידע יקר ערך.

לטובת מי שלא מכיר, אותי היה צריך ללהק בהגדה של פסח בתור "זה שכן יודע לשאול". אני אחד מאלה שלא מתביישים ללמוד מאחרים, ואם יש לי ספק אז תמיד יש לי את מי לשאול כדי לקבל תשובה מקצועית. אבל בתוך כדי חזרתי לרכיבה נפל לי האסימון: הרי לא כולם כמוני. יש רוכבים שפשוט אין להם את מי לשאול, ובוודאי שאין להם דרך להעריך עד כמה הם יקבלו תשובה טובה ומקצועית!

הרי כל הנושאים החדשים-ישנים שאני נתקל בהם כעת, וכל הידע והמידע שאני מלקט מחברים וממומחים, מעסיק את כל מי שרוכב על אופנוע – בין אם הוא רוכב חדש וגם אם כבר שכח את מה שאני עדיין לא למדתי. בוודאי יש מידע חשוב עבור מי שחוזר, כמוני, לרכוב אחרי הפסקה ארוכה, אבל רוב המידע חשוב גם עבור מי שעדיין לא רכב מימיו ורוצה להתחיל. אם כך – מדוע לא לשתף את החוויות שלי עם כולם ובתוך כדי כך ללמוד מבעלי ניסיון ובעיקר לשמוע דעות נוספות?

דבר הוביל לדבר, ומסע החזרה שלי אל שני גלגלים הופך מעכשיו לסדרת כתבות שבה אתאר לבטים ודילמות שאיתם אני מתמודד, חברים שרוכבים לצידי ומסייעים, והמון מקום לשמוע תובנות ומחשבות של רוכבים שעדיין לא הזדמן לי להכיר אבל יש בידיהם ידע שלא יסולא בפז.

הרעיון, בעצם, הוא להנגיש לכל הרוכבים את "הדור הבא של חוכמת הרוכבים": מקום מסודר ומאורגן שירכז תשובה לכל בעיה שמעסיקה רוכבים ובעלי אופנועים וקטנועים.

בסדרת הכתבות הזאת אספר קצת על עצמי ועל מה שעובר עלי ואתמקד בשאלות נפוצות של רוכבי אופנועים. אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות לרכוב איתי את כל הדרך, או לדלג לפרקים שבהם תמצאו תשובות לשאלות ספציפיות שמעסיקות אתכם. כל הרעיון הוא שאם לכם יש פתרונות שונים משלי, או מידע נוסף שיכול להועיל לכלל הרוכבים – אשמח אם תשתפו אותי כדי שאוסיף זאת לפרקים קיימים או אכתוב פרקים חדשים.

בסדרת הכתבות שלפניכם נעסוק כמעט בכל זווית אפשרית של העולם הדו-גלגלי: החל בביורוקרטיה ורישוי, דרך בחירת מוסך וטיפולי תחזוקה, הגנה מפני גניבות, ציוד רכיבה, צמיגים, הדרכות, רכיבה בישראל, רכיבה בחו"ל, חוקי תנועה ויחסים עם החוק, גאדג'טים, פינוקים, חברים וחבורות, ומה לא. נדבר על דברים שמעצבנים רוכבים בישראל וגם על דברים שהורגים רוכבים, נספר על טיולים ועל קבוצות רכיבה ועל ספורט מוטורי ועל כל נושא אחר שיעלה בדעתכם. בקיצור, יהיה כיף!

למה הלכתי?

אופנוע הוא בן לוויה תלוי גיל. עבור רוכבים רבים זאת משאת נפש מגיל צעיר, כזאת שמתממשת אי שם לפני או אחרי גיל צבא ומחזיקה מעמד עד להחלקה הראשונה במקרה הרע, או עד לילד הראשון במקרה הטוב.
רבים מאיתנו חוזרים לרכוב אי שם בסוף שנות ה-30 לחייהם או בתוך העשור הרביעי שלהם, אבל יש גם אנשים כמוני שנחשפו לראשונה לרכיבה רצינית רק בעשור הרביעי שלהם כאשר כבר היו שקועים עמוק בקשר זוגי. אצלי, למשל, האופנוע הפך למפלט מאושר מזוגיות לא טובה. אגב, גם בשעתו, בזכות חבר שערך ועדיין עורך את ערוץ הרכב של YNET, נחשפתי לעולם הזה בדרך הטובה ביותר האפשרית.

כתבה מצולמת שערכתי בשעתו עם גידי פרדר, מי שהמציא את הדרכות הרכיבה המתקדמות בישראל במסגרת בית הספר שלו – "אופנוען מאומן" – חשפה אותי באותה תקופה לעובדה שלכל מי שמקבל רישיון רכיבה בישראל אין בכלל מושג מה זאת רכיבה.
בעקבות אותה כתבה באה סדרת כתבות מצולמות שבמהלכה יצאתי לבחור קסדה ולמדתי איך לנקות אותה, למדתי מה הם "מיגונים" (באותן שנים אף אחד עדיין לא חלם על אפודים מתנפחים), איך מרכיבים נוסע/ת באופן בטוח, שימוש נכון במבט בעת רכיבה, איך לרכוב בשוליים, איך להאיץ נכון ואיך לבלום נכון, איך בכלל עולים על אופנוע ואיך מתחזקים אותו, ואפילו מה הדרך הנכונה לטפס על מדרכה. הכתבה הכי נצפית שלנו בשעתו הייתה "איך להרים קטנוע שנפל", ותתפלאו כמה בחורות חביבות הודו לי עליה…

אחד מרגעי האושר שלי, בשנת 2014, היה כאשר קניתי את "המכונה המושלמת" עבורי: ב.מ.וו .R1200GS LC. האופנוע הזה הפך מהר מאד לחבר לחיים וזכה לימים לכינוי '66'. אלא שמכאן חלק מן הדברים בחיים שלי החלו להתדרדר. הזוגיות שלי הסתיימה בטונים צורמים ו-66 ואני נדדנו צפונה אל המושב המדהים 'מנות', אשר ממוקם בצמוד לגבול לבנון. באותה תקופה מאושרת תפרנו, GS ואני, מאות קילומטרים מידי יום מן הצפון למרכז, והחיבור בינינו הפך למוחלט ונצחי.

לפני שבע שנים פגשתי את "התיקון שלי", בת זוגי אורלי, ולאחר שעברתי לגור איתה בקרית אונו נאלצתי (לא בגללה חלילה) לאפסן את GS למשך שש שנים תמימות. לאורך כל התקופה הזאת ידעתי שאחזור לרכוב במוקדם או במאוחר, וזאת גם הסיבה שלא מכרתי את 66 היקר שלי. כאיש "יקה פדנט" תחזקתי את האופנוע הזה היטב ושמרתי עליו בחניה מקורה.

חוזרים לרכוב

ממש כמו הפרישה גם החזרה לחיים באה לי בהפתעה וללא הכנה מוקדמת, אבל דבר אחד היה ברור לי כבר מן הרגע הראשון: מבחינתי – כל מה שלמדתי, עשיתי וחוויתי "בגלגול הקודם" הוא לא יותר מאשר זיכרון מרוחק ומטושטש. אחרי 6 שנות הפסקה, ומכיוון שאני מתייחס לרכיבה ברצינות הראויה, החלטתי להתחיל הכל מהתחלה ולעשות את זה בעזרת אנשי המקצוע הכי טובים בארץ.

אז איפה שמרתי את הרישיונות של הבהמה?

לפרק הבא: איפה הניירות?