מטפסים למעלה ממינוס 400

לפני ארבע שנים בדיוק יצאה מדינת ישראל מגדרה כאשר 'ג'ירו דה איטליה' – אחד ממרוצי האופניים החשובים בעולם – התארח בישראל ובאופן חד-פעמי ערך את קטעי הפתיחה שלו בארץ הקודש. מיליוני צופים ברחבי העולם נחשפו לעילית שברוכבים בשידור חי, כשהם מדוושים על רק אתרים היסטוריים. לצורך האירוע נסגרו כבישים במיוחד, ואפילו התקשורת המקומית לא יכלה להתעלם ופצחה בשידורים חיים אשר העלו לתודעה הציבורית את רכיבת האופנים.

גדולי הציניקנים (נעים מאד) לא יכלו להתעלם מן התרומה של אירוע זה לתדמית של מדינת ישראל, ויחד עם זאת לא יכלו שלא לתהות מדוע אירוע ספורט מוטורי דומה בחשיבותו לא מתקיים בארץ. מן הפרספקטיבה שלנו אי אפשר כמובן להשוות בין מרוצי אופנים משמימים לבין מרוצי אופנועים, ולו רק מפני שאלה מצטלמים הרבה יותר טוב ומספקים פי כמה יותר אקשן לצופים.

צריך לומר שבשנים האחרונות צוברת סצינת הספורט המוטורי בישראל תאוצה, גם על שני גלגלים וגם על ארבעה, וגם אם זה קורה לאט זה בהחלט מתקדם בעקביות. לצד קיום קבוע של ליגות מוטוקרוס ורכיבת כביש – בתחום הדו-גלגלי בולטת במיוחד ההתפתחות של ענפי האנדורו, וזכינו כבר ליהנות מכמה וכמה הפקות בינלאומיות מרשימות בתחום. רוב אלה, אגב, הן פרחי ידיהם להתברך של אנשי Riders For Riders, ובהם אירועי ראווה נקודתיים שבהם התארחו כאן רוכבים מן השורה הראשונה בעולם.

עליית מדרגה אחרונה נרשמה אך לפני כחודש וחצי באירוע סופר אנדורו מרשים שנערך באולם 'ארנה' בירושלים כחלק מאליפות העולם. אבל עם כל הכבוד לאירוע שנמשך שעות בודדות זה היה מתאבן בלבד לקראת מרוץ "Minus 400" שנערך לפני כשבוע. זה כבר היה משהו שונה לחלוטין, וחריג לטובה גם ביחס לאירועים כמו 'ג'ירו' שנזכר לעיל.

"זה היה מרוץ מאד פיזי ולא רק בגלל תוואי השטח. זה היה אחד האירועים המפרכים שהשתתפתי בהם" (גרהאם ג'ארוויס – מקום שלישי במינוס 400)

מספר פרמטרים עשו את 'מינוס 400' למשהו שטרם נראה בישראל, והראשון בהם הוא העובדה שזה היה אירוע פתיחה של אליפות עולם רשמית של ה-FIM. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שבה מתקיים אצלנו אירוע ברמת חשיבות כזאת, על אף שאירוע ה'סופר אנדורו' שנערך בירושלים היה אמור גם הוא לפתוח את אליפות 2022. האירוע הירושלמי נדחה בגלל גל הקורונה החמישי.

שנית – 'מינוס 400' נערך לאורך שלושה ימים שלמים על תא שטח באורך עשרות קילומטרים. אירוע מסוג זה דורש לא רק לוגיסטיקה מסובכת אלא גם הצלחה במאבק כפול ומתיש: מצד אחד נדרשים המון אישורים ביורוקרטיים מול רשויות ובמקביל נדרש להדוף את ההתנגדות של ארגונים ירוקים שחלקם מתנגד בהגדרה כמעט לכל סוג של "עירוב שימושים".

גם לאחר שצלחו את כל המכשולים ואף לאחר ההזנקה מארגני האירוע לא יכלו לנשום לרווחה. ההחלטה לקיים מרוץ שטח קשה ומאתגר במקום הנמוך ביותר בעולם, שהוא גם אחד המקומות היותר חמים על הפלנטה שלנו, לא הייתה חפה מסיכונים, כפי שהוכיחו ימי השרב הראשונים של שנת 2022 שבחרו ליפול בול על מועד האירוע. מצד שני, כאשר בוחנים את לוח השנה ואת סדר האליפות די ברור שיש מעט מאד ימים שבהם מזג האוויר סביב ים המלח מעודד פעילות גופנית מתישה.

אז כן. בשלושת ימי 'מינוס 400' היה חם, "בוער" יש לומר, וזה הורגש כבר ביום הפתיחה. ביומה השני של התחרות, שבו נערך הפרולוג, היו רגעים שבהם נראה היה שכל ההשקעה ירדה לטמיון: שרב כבד וחום של 42 מעלות גרמו ללא מעט רוכבים להגיע אל קצה גבול הסיבולת שלהם, ורבים נאלצו לפרוש באמצע היום. צוותי החילוץ, בניצוחו של עופר אוגש, עבדו באינטנסיביות ונאלצו לפנות לבית החולים, באמצעות מסוק צבאי, רוכב שהתמוטט. תקרית זאת גרמה להפסקת המרוץ למשך מספר שעות ועננת אי ודאות ריחפה מעל ממש כמו האובך הרב ששרר. גם קיום היום השלישי הוטל בספק והותנה באישור המשטרה.

"החום היה ללא גבולות. השמש הכתה בחזרה מהאדמה ולא היה צל בשום מקום, למרות שחיפשתי כל פיסה של צל. לא היו הרבה מרוצים שבהם פשוט הייתי צריך לעצור ולהתאושש לכמה דקות". (בילי בולט, אלוף העולם בהארד אנדורו לשנת 2021 – מקום שני במינוס 400)

האירוע, למרבה השמחה המשיך והושלם בהצלחה. השרב נשבר בדיוק בזמן, ביום השלישי שבו התקיים חלקו העיקרי והמסכם. מצד שני, עומס החום של היומיים הראשונים הבריח מן הפאדוק ב"כפר המוטורי" את רוב המשתתפים והצוותים הטכניים שלהם.

למירוץ נרשמו כ-180 רוכבים, יותר משלושה רבעים מהם ישראלים ברמות יכולת שונות אשר ניצלו את ההזדמנות לרכב לראשונה במרוץ אנדורו ברמה העולמית הגבוהה ביותר. אגב, זה גם אחד הדברים היפים באליפות ה"הארד אנדורו" שבה כלול 'מינוס 400' לצד אירועים ותיקים ומפורסמים כמו "רומניאקס" ו"ארצברג": כל רוכב יכול להירשם ולאתגר את עצמו בליגה של הגדולים. התעלות והצטיינות באירוע כזה יכולה לפתוח הזדמנות לטפס למעלה, תרתי משמע, אל רמות מקצוענות גבוהות יותר. זה, אגב, תפקידם של הימיים הראשונים: לנפות רוכבים חלשים ולסדר את סדר הזינוק לפי רמות הרכיבה והיכולת (הקטגוריות נחלקות ל"ארד", "כסף" ו"זהב" בהתאם להישגי היומיים הראשונים).

אפשר להמשיל את השיטה הזאת לטורניר "קט-רגל" עולמי שבו אתם והח'ברה מהשכונה יכולים להשתתף מול מסי, רונאלדו וניימר, אלא שכאן זה קורה במציאות ולא בפלייסיישן.

"העליות היו קשות במיוחד. כל פעם שהגעתי למדרון הסתכלתי למעלה ואמרתי אלוהים, הנה עוד עליה"  (בילי בולט)

מעל הכל עמדה באוויר השאלה האלמותית מ"גבעת חלפון": "איזה אינטרס יש להם לבוא לכאן בחום הזה?" אז מבחינת הרוכבים המקצועיים התשובה פשוטה: זה המקצוע שלהם וזה חלק מאליפות העולם. עבור רוכבים פחות מקצועיים מדובר, כאמור, בהזדמנות חד פעמית (בתקווה שהאירוע לא יהיה חד-פעמי ויהפוך למסורת). אבל מה לגבי הקהל?

תחרויות "הארד אנדורו" מיוחדות בכך שבניגוד לתחרויות אנדורו, אשר נערכות על מסלולים ארוכים לאורך שטחים פתוחים, חלק מתפריט המרוץ כולל רכיבה על מסלול סגור, וזה מאפשר לקהל ליהנות מנקודות שיא כמו ההזנקה, מקצי דירוג ליום הפרולוג, ורגעי הסיום של המרוץ. תוואי היום הראשון עבר על קו החוף של מה שנותר מים המלח ומן הטיילת שלו, וזה יצר חשיפה מעולה לצופים  ולא פחות חשוב – הצטלם נהדר לערוצי מדיה, בעיקר בינלאומיים, שסיקרו את האירוע.

לטובת האירוע נבנה "כפר מוטורי" שסיפק לצופים את הצרכים הנדרשים, כאלה שלמרבה הצער לא מוצבים בישראל בחלק מאירועי הספורט המוטורי האחרים, למשל טריבונות מקורות עם זווית צפיה אל המסלול, ומסך גדול להצגת וידאו ותוצאות. במיוחד בלטה לטובה העובדה שעלות הכניסה למתחם הייתה 25 שקלים לאדם ליום, וזה בוודאי מחיר שווה לכל נפש. זה גם צעד מבורך שמסייע להנגיש את הספורט ולמצב אותו כאפשרות עממית ומהנה לבילוי.

חבל רק שהאירוע נערך שבוע לפני חג הפסח, אחרת אפשר היה לצפות למספר צופים גדול לפחולת פי שניים או שלושה. גם כך, ביום הראשון היו הטריבונות גדושות במאות צופים, וחבל שהנוכחות הזאת לא נשמרה, כאמור, עד לאקורד הסיום.

"ביחס למרוץ שנערך בפעם הראשונה אנחנו מאד מרוצים, והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לקיים אירועים נוספים בישראל בעתיד". (ג'ורג' ויאגאס, יו"ר ה-FIM)

"מינוס 400" התקיים והסתיים בהצלחה רבה וזאת תעודת כבוד למארגנים. אירוע זה חשוב לא רק לפיתוח הספורט המוטורי המקומי והפיכתו ללגיטימי במדינה שמתייגת תחביבים מוטוריים כסוג של מחלה, אלא בעיקר למעמדה של ישראל בעולם (וחבל, לכן, ששר הספורט לא מצא לנכון לכבד את האירוע בנוכחותו).

עד כמה אירוע זה משמעותי לקידום מעמדה של ישראל בעולם?

קחו לדוגמה סרטון שפרסם הרוכב מנואל לטנביכלר, שלא השתתף במרוץ בגלל פציעה, אבל עשה את כל הדרך ארצה רק כדי להתרשם מן החוויה. טנביכלר, אגב, ערך טבילה ראשונה בחייו בים המלח (על כל המשתמע מכך). הסרטון המשעשע שלו פורסם בדף הפייסבוק של Red Bull Motorsport, דף עם מספר צנוע של יותר מ-2.1 מליון עוקבים, וזכה לכ-60 אלף צפיות. מדובר באופן חשיפה ייחודי לפלא ולאוצר הטבע שלנו – ים המלח  – בפני קהל חדש וצעיר, ונראה שאף קמפיין ממומן של משרד התיירות לא יכול להשתוות לזה.

כולנו תקווה ש'מינוס 400' יהפוך למסורת קבועה באליפות הצעירה של ה'הארד אנדורו' ויסלול דרך לקיום תחרויות בינלאומיות נוספות בישראל. את הדיבידנד של השקעה כזאת נקצור אנחנו, אוהבי הספורט המוטורי, בכך שכמו ש'ג'ירו' קרב את רכיבת האופניים אל לבבותיהם של מי שלא התעניינו בספורט הזה – גם ספורט מוטורי יחשב ללגיטימי. מן המקום הנמוך ביותר בעולם אפשר לטפס  רק כלפי מעלה.