אחרי שלוש פעמים שבהם נפלה הצעת חוק שתחייב רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים להתקין לוחיות רישוי היא שבה אל הכנסת הנוכחית, וגם הפעם מי שחתומים עליה הם חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי. מה שהרבה יותר מסקרן, לאחר שקוראים את נוסח הצעת החוק, הוא מי הם הגורמים או הכוחות הכלכליים שעומדים מאחוריה, אלא שאת זה יצטרך כל אחד מאיתנו לנחש בעצמו.
ניחוש אחר, אולי חשוב יותר, הוא האם תקנה כזאת יכולה לסייע להתמודדות עם המצב הנוכחי, וכדי להביא תחילה את השורה התחתונה – הרעיון של הצעת החוק הוא שכל כלי רכב דו גלגלי ממונע יהיה חייב לשאת לוחית רישוי. המטרה, כמובן, היא לעשות סדר בסדום ולצמצם את הכאוס של נהיגה מופקרת של חלק מן המשתמשים בכלים כאלה.
מיותר להזכיר שקורקינטים ואופניים חשמליים מתגלגלים על כבישי ישראל מזה כ-15 שנים, ובתנאים אחרים הם יכולים היו להיות פתרון אידאלי לבעיות התחבורה בערים. לא לחינם התחום שמתפתח בשנים האחרונות בקצב המהיר ביותר הוא ה"מיקרו-מוביליטי" – תחבורה אישית ממונעת, אשר בין השאר נועד לפתור את בעיית "הקילומטר האחרון" ולאפשר שימוש יעיל יותר בתחבורת המונים.
מדינת ישראל הייתה בין המקומות הראשונים בעולם שבהם יוצרו ונמכרו קורקינטים ממונעים, אלא שבמשך כ-15 שנים כמעט ולא בוצעו פעולות משמעותיות להסדרת השימוש בהם – למעט איסור נהיגה על המדרכה והגבלה תיאורטית של הספקי המנועים. המשרד שממונה על התחבורה והבטיחות בדרכים בישראל לא קבע מדיניות להטמעת כלים לניידות אישית במערכת התחבורה, ותוצאות ההזנחה הזאת הן מצד אחד נהיגה חסרת רסן ומופקרת של רוכבים אשר מתגלגלים מכל כיוון אפשרי ועוברים על כמעט כל חוק שכתוב בספר החוקים, ומצד שני מספר בלתי נתפש של תאונות עם או ללא מעורבות של כלי רכב אחרים.
לנהגים נורמטיביים – גם במכוניות וגם מקרב רוכבי האופנועים – אין אפשרות לצפות מהיכן יצוץ הטמבל התורן שהחליט שמותר לו לנהוג נגד כיוון התנועה, ברמזור אדום ובין שני אוטובוסים, ואם לרוע המזל מי מאיתנו יפגע ברוכב או רוכבת כאלה צפוי לו מסלול ייסורים ביורוקרטי ומשפטי לא פשוט.
מותר להניח שנתח הארי של רוכבי האופניים והקורקינטים הם אנשים מיושבים שמתאמצים לכבד את החוק, וגם להם לא קל לשרוד על כבישים עמוסים לעייפה. אבל המיעוט שלוח הרסן מוציא את דיבת התחום כולו וגורם לשאר משתמשי הדרך לאבד סבלנות כלפי מה שיכול היה להיות פתרון תחבורתי יעיל מאד.
החלק הראשון של הצעת החוק, שאותו מאד לא אוהבים במשרד התחבורה, הוא "רישום רוכבי אופניים ממונעים ורוכבי קורקינט ממונע" – כלומר הקמת וניהול מאגד מידע ייעודי לכלי 'מיקרו מוביליטי'. "רשות הרישוי", נכתב בהצעת החוק, "תקים ותנהל מאגר מידע ובו רישום רוכבים שבבעלותם אופניים שבהם מותקן מנוע המניע אותם או מסייע בכך… או שבבעלותם קורקינט ממונע; מאגר המידע כאמור ישמש לצורכי רשות הרישוי וגורמי האכיפה בלבד, ולא יהיה פתוח לעיון הציבור.
החלק השני קובע ש"לא ירכב אדם על אופניים ממונעים או קורקינט ממונע, אלא אם כן מותקנת בהם לוחית זיהוי הנושאת את מספר הרישום של בעל האופניים הממונעים או הקורקינט הממונע, לפי העניין". שר התחבורה, כך מוצע, "רשאי לקבוע בתקנות הוראות וכללים לניהול מאגר המידע, הגופים המורשים לעשות שימוש במאגר המידע, קבלת מספר רישום, כללים בדבר לוחית הזיהוי וחיבורה לאופניים ממונעים או לקורקינט ממונע, ומתן רשות שימוש במספר הרישוי לרוכב או משתמש אחר על ידי הבעלים הרשום".
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב בין השאר שלמרות ש"נערכו תיקוני חקיקה שונים… השינוי בתרבות הנהיגה מזערי בשל הקושי לבצע אכיפה כלפי כלי רכב שאינם נושאים כל אמצעי זיהוי. מחקר מקיף שנערך לאחרונה הראה כי כ-62% מבני הנוער הרוכבים על אופניים חשמליים היו במצב של "כמעט תאונה". נתון זה מצביע על היעדר אכיפה מספקת ועל תרבות הנהיגה המסוכנת בכלי רכב אלו חרף החוקים והתקנות שנועדו להסדיר את הרכיבה בהם. לפיכך, מוצע לחייב את הרוכבים להתקין על כלי רכב כאמור לוחיות זיהוי כדי להגביר את רמת ההרתעה של הרוכבים מביצוע העבירות וכדי לאפשר אכיפה כלפי כלי רכב אלו".
עד לכאן הכל ברור, מובן, ואפילו הגיוני, אבל סביר שהאוזניים של חובבי הקונספירציה יזדקפו למקרא הפסקה הבאה: "אמצעי הזיהוי יאפשרו לחברות הביטוח לספק פוליסות ביטוח תאונות אישיות וביטוח צד ג' לרוכבי אופניים וקורקינטים ממונעים".
לעומתם, מי שמעדיפים דווקא חידות היגיון ייהנו לפענח את החידה בהמשך הנוסח (מתוך דברי ההסבר לחוק): "מוצע לקבוע כי הרישום יהיה על שם הבעלים ולא על כלי הרכב כפי שנהוג במדינות רבות בעולם, בהן מספר הזיהוי בכלי הרכב הוא על שם הבעלים, כדי להקל על הליכי רישום הכלים הממונעים, ובפרט בעת העברת בעלות. שיטת זיהוי זו אינה מצריכה רישום של כלי הרכב וחריטת מספר שילדה על גבי כלי הרכב. לפיכך, השיטה מצריכה רישום בפעם הראשונה בלבד ולא בכל העברת בעלות של כלי הרכב".
חוכמת הרוכבים
כמי שרוכבים לצד המשתמשים בקורקינטים ובאופניים חשמליים, ואולי גם משתמשים בהם בעצמכם – מה דעתכם? האם לוחיות רישוי יכולות לעזור ולצמצם רכיבה מופקרת? האם הן נועדו כדי שתהיה אפשרות לחייב את הכלים הללו בביטוח חובה?
וחשוב מכל: האם יש לכם הצעות או פתרונות אחרים שראוי לקדם כדי לפתור את הבעיה הזאת?
כתבו אלינו אל: editor.thedoo@gmail.com
