מי מאיתנו לא חלם למצוא מטמון? בין אם החלום הוא למצוא מטבע עתיק בצלילה בקיסריה או ענתיקה יחידה במינה בבית של סבא, ובין אם זה חלום גדול ומרגש יותר כמו לפתוח דלת של מחסן נידח ולגלות מאחוריה, בקפסולת-זמן, עשרות כלי רכב מאובקים. תחושה של נגיעה בעבר תמיד מעבירה צמרמורת של התרגשות בכל הגוף.
כיום נדמה לנו שרוב "מציאות האסם" – כלי רכב ישנים, אולי אפילו נדירים – כבר נמצאו, ושבכל יום ויום פוחתים הסיכויים לגילויים נוספים. בדרך-כלל, אם כבר מתקבלות חדשות על מציאה, מדובר באופנוע חלוד וחסר חשיבות שנמצא קבור תחת ערימת גרוטאות בחצר של קשיש ערירי. אבל יש הפתעות בחיים, וההפתעה הגדולה ביותר לשנת 2022, אולי אפילו לעשור האחרון כולו, היא אוצר בלום של אופנועים בריטים קלאסיים שנחת לאחרונה בעיירה 'סוליהול' שבאנגליה, בלב ליבה של תעשיית הרכב הבריטית.
האמת היא שלא מדובר בדיוק ב"מציאה" אלא באיחוד של שתי עסקאות רכש שבוצעו בארצות הברית לאחר משא ומתן שארך שנים אחדות בין עסק בשם 'אופנועי היצ'קוקס' שעוסק במכירת חלקים לאופנועים בריטים קלאסיים, בעיקר רויאל אנפילדים, לבין שני גורמים שאנשי היצ'קוקס לא מוכנים לגלות את זהותם. לאחר שנחתמו העסקאות הועמסו לתוך חמישה קונטיינרים גדולים יותר מ-180 אופנועים בריטים מדגמים שונים, ועוד 50 טונות (!) של חלקי חילוף, והכל נשלח אחר כבוד מאמריקה לאנגליה.
התכולה הזאת – שכוללת אלפי חלומות ורסיסי פרויקטים עתידיים – אוחסנה, כך נראה לפי מצבה, ב"אחסנת אסם" לא ממש מכבדת, ולפחות מבחינה זאת מדובר במבצע הצלה, לא פחות.
בסרטון שפרסמו אנשי היצ'קוק נראים חלק מאותם 180 אופנועים, וניכר שאחדים מהם כמעט מוכנים להחלפת צמיגים ושמן, מילוי דלק וחזרה לכביש, אבל רובם יזדקקו לידיים משקמות אוהבות ומבינות. יש בהם כמה מציאות של ממש ואופנועים נדירים מתוצרת קובנטרי איגל, AJS, Velocette ו'מצ'לס', דגמים מיוחדים וחשובים מתוצרת טריומף, BSA, נורטון, רויאל אנפילד ואפילו אינדיאן, והמון אופנועים סדרתיים "רגילים" – חלקם מאובקים אך שמורים ואחרים שלא נותר מהם הרבה יותר מאשר שלדה וגלגלים.
חלק לא פחות מרגש וחשוב עבור אספנים ומשפצי קלאסיקות בריטיות בכל העולם הוא מצבור של כ-50 טונות חלקי חילוף שכוללים חלקי מנועים, מאות שלדות ומיכלי דלק, חלקי מערכות תאורה וחשמל, מדי מהירות ומרחק ועוד ועוד. אנשי היצ'קוקס אומרים שכדי לקטלג את המצבור האדיר הזה יידרשו להם חודשים ארוכים, אולי אפילו שנים, אבל הצצה באתר שלהם מגלה שחלק מן האופנועים היותר מושלמים כבר הוצעו למכירה, חלקם אפילו נמכרו, תמורת סכומים שנעים סביב ה-1,000-4,000 לירות שטרלינג. אופנועים נדירים יותר מוצעים תמורת 9,000-10,000 ליש"ט.
העסק גם מוכר כבר חלק מחלקי החילוף, זה ממילא תחום ההתמחות שלו, כך שמי שמצא את עצמו תקוע באמצע פרויקט שיקום של אופנוע בריטי קלאסי יכול לקחת מזוודה גדולה ותיק קטן לבגדים ולהזמין מלון בכל מקום בין הערים ברמינגהאם לקובנטרי במידלנדס הבריטי.
לא שצריך לפרט יותר מידי אבל נראה שיהיה יותר פשוט וקל להביא באופן עצמאי מיכלי דלק, בולמי זעזועים, מנועים, מושבים ושאר תופינים מאשר להסביר לבחור המעצבן של משרד התחבורה באיזה צד מורכב הפנס הקדמי ושבימים שהוא יוצר עדיין לא היה תקן.
שיטוט במחסן שבו מוטמן האוצר האדיר הזה, אפילו בסרטון וידאו, מחולל תחושה של מסע בזמן אל אימפריה עתיקה שקרסה לתוך עצמה, ציוויליזציה נשכחת שעמדה פעם בחזית ההנדסה המוטורית והנפיקה – ולו למשך מספר עשורים בודדים – כלים דו גלגליים מיוחדים במינם שניצבו בחזית הטכנולוגית. הבריטים שלטו בתעשיית האופנועים העולמית עד לתחילת שנות השבעים אבל לא עברו את מבחן האבולוציה ולא התאימו את עצמם למציאות משתנה.
כבר בשנות ה-80 לא היה הרבה מה לעשות עם האופנועים האלה והם נזרקו למגרשי גרוטאות או נמכרו תמורת נזיד עדשים למי שערמו אותם בערימות במחסנים נידחים. מעניין יהיה לגלות האם בעוד 20 או 30 שנים מהיום נגלה אות אותה התרגשות ונוסטלגיה גם כלפי הכובשים – יצרניות הרכב היפניות ששולטות בעולם מאז שנות ה-80. אפשר להמר על כך שבעתיד יוכנעו היפנים על-ידי היצרניות הסיניות, ויצירות שמוכרות לנו היום יהפכו לפריטי אספנות.
כאמור, ככל שחולפות השנים נראה שכבר לא יתגלו "מציאות אסם" חדשות, אבל דווקא "אוסף היצ'קוקס' החדש מעורר תקווה שיש עוד הרבה הפתעות ואוצרות בלומים שממתינים לבוא יומם.
