כתב: שי נוטלס
החלטה מאוד מהירה שהתקבלה לפני כשלושה חודשים על ידי שלושה רוכבים אלמוניים לסופרמוטו הבינלאומי, הוחלט לצאת ולהתחרות באליפות העולם לאומות, ה"ניישנס" כפי שהיא נקראת, שנערכה בצרפת. השלושה – גיא יצחק לריאה, אסף בן אהרון ואילן ברוורמן – שמובילים את טבלת אליפות ישראל בסופרמוטו לקחו על עצמם להוביל את נבחרת ישראל הראשונה אי פעם לאליפות העולם שמתקיימת החל משנת 2006, כשהנבחרת הישראלית היא הראשונה להצטרף לאליפות מאז 2011.
בעוד שלנבחרות הוותיקות באליפות יש ניסיון עשיר בתחרויות בינלאומיות ובהכנות להן, הנבחרת שלנו למדה בתוך שלושה חודשים מאפס למאה מה צריך לעשות ואיך להתכונן פיזית, מנטאלית ולוגיסטית. את ניהול הנבחרת לקח על עצמו בהתנדבות, שחר עזרא ממוסך הפודיום, כשהוא טיפל בענייני הלוגיסטיקה, מול הגורמים בארץ ובעיקר מול קבוצת ktm mtr של פרנקו מולו, בתמיכתו ובהכוונתו של רז היימן. מה שאפשר לרוכבים הישראלים להתרכז באימונים ובשאר ההכנות.
נוחתים בצרפת
אחרי שלושה חודשים נחתה הנבחרת בפריז, ומיד הגיעה למסלול קרול שצמוד לשדה התעופה שארל דה-גול.
"וואוו" זאת המילה הראשונה שיוצאת מפי הרוכבים ואנשי הנבחרת כשהגיעו למתקן עצום ומרשים. תנאי מסלול מדהימים – אספלט מתוחזק ואוחז, קטעי שטח מהירים וטכניים. משהו שרק אפשר לחלום עליו במקומותינו, והנה הוא מציאותי לחלוטין. מסלול כזה שבא וקורא לרוכב ״בוא תבחן את הגבולות שלי, ותאמין לי לא תגיע קרוב לקצה הגבולות האלה״.
אחרי שהתאוששו מהנחיתה, קיבלה הקבוצה הצצה ראשונה לכלים המיוחדים שהכין פרנקו מולו. נכון, כתוב עליהם KTM, אבל הם פרנקו מולו, עם כל ה-DNA שלו עליהם הכיול וההתאמה האישית והקפדנית. ממש אב טיפוס מטריף חושים למירוצים. יום האימון הראשון, על אספלט בלבד, נתן להבין, או לפחות לנסות להבין, את החיבור של האופנוע המושחז למסלול הסופר מושחז. ימי האימון הרשמיים בשישי ושבת הופכים למרגשים ביותר, כשבפעם ראשונה עולים למסלול עם לבוש רשמי של הנבחרת והדגל. תחושה עילאית ומרגשת.
באליפות של 2019 לקחו חלק 22 מדינות ולפי הכללים רק 16 מדינות יכולות לעלות למירוץ הגמר של האליפות. לשם כך התקיימו שלושה מירוצי דירוג ביום שבת, כשבכל מירוץ דירוג משתתף רוכב אחד מכל מדינה. בסוף שלושת המירוצים נערך שקלול שבו 15 הקבוצות הראשונות בזמנים עולות אוטומטית למירוץ הגמר. הנבחרת 16 שתעלה תהיה זאת שתנצח בגמר ב', המורכב מ-7 הנבחרות שלא הצליחו במירוצי הדירוג. נבחרת ישראל זינקה ביום ראשון לגמר ב' כיוון שלא הצליחה להיכנס לגמר דרך מירוצי הדירוג. בסוף המירוץ של גמר ב' לא הצליחה הנבחרת להתברג למירוץ הגמר, אבל סיימה במקום הרביעי בסה"כ שהציב אותה במקום ה-19 בעולם.
כתף לכתף עם הצמרת העולמית
מעבר לתוצאות המספקות ביותר של המירוץ, הרוכבים מצאו את הזמן ללמוד ולהשתפר במהלך המירוצים. עצם העובדה שגם הרוכבים שלנו רכבו על המסלול עם רוכבי הצמרת העולמית, נתנה להם הזדמנות חסרת תקדים ללמוד ולהשתפר תוך כדי תנועה. גרף ההתקדמות של הרוכבים היה אדיר, וממקצה למקצה שיפרו את הזמנים שלהם.
המשמעות היא שהרוכבים שלנו היו קשובים ומרוכזים מאוד במירוץ ובמתרחש סביבם. לא מובן מאליו בכלל, הרוכבים ידעו להתמודד עם לחץ והתרגשות, ועם תנאי מסלול חדשים וזרים, תרתי משמע. תוסיפו לזה את העובדה שהאופנוע עליו הם רכבו, לא דומה לשום אופנוע אחר, בטח לא סופרמוטו שהם רגילים אליו בבית. השילוב של אופנוע קצה, מסלול מושחז עם רמות אחיזה נהדרות באספלט ובשטח שמלא בקטעים טכניים ורכיבה כתף אל כתף עם אלופי עולם, יצרו קרקע פוריה לבחינת גבולותיהם של הרוכבים. למשל, התמודדות עם פניות איטיות וטכניות ישר אחרי קפיצה גדולה מטייבל של 10 מטר. ניתן היה לראות זאת בברור, שכן כל הרוכבים שלנו קיזזו כ-7 שניות בין הפעם הראשונה שעלו למסלול, עד למירוץ האחרון. והדגש הוא, שאת השיפור המשמעותי ביותר בזמנים הם עשו במהלך המירוץ האחרון. הרוכבים עם גרף השיפור הגבוה ביותר בסוף השבוע. היכולת הזו מעידה גם על כושר גופני טוב מאוד של הרוכבים שלנו שהצליחו להכין את עצמם ולהגיע לשיא מוכנים.
ההגעה למקום ה-19 כבר בתחרות הראשונה היא הישג אדיר, כשהשארנו מאחורינו נבחרות, ותיקות ומנוסות מאיתנו. עכשיו התקווה היא שלא יהיה מדובר בחוויה חד-פעמית וחברי הנבחרת מצפים להשתפר, להתקדם ולהפוך את השתתפותה של ישראל באליפות האומות במוטוקרוס למסורת.
