איפה מהפכת הלימודים? במשרד התחבורה מפקירים את האופנוענים

בגוף ההודעה הובטח ש"משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים גיבשו תכנית חדשה ללימוד נהיגה על רכב דו- גלגלי, שנועדה לעלות את רמת ההוראה של מורי הנהיגה ולשפר את מיומנות הנהיגה והבטיחות של רוכבי האופנועים בישראל.

התכנית, שגובשה ביוזמת שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, כוללת בין השאר את העמקת מיומנות הרכיבה של תלמידי הרכב הדו- גלגלי, וכן את שינוי שיטת המבחנים הנהוגה כיום והסמכת מורים ללימוד נהיגה על רכב דו גלגלי".

עוד הובטח בהודעה ש"התכנית החדשה גובשה על ידי ועדה מקצועית שכללה נציגים של משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ארגון מורי הנהיגה, נציגי ציבור וגורמים נוספים בענף הרכב הדו- גלגלי. מדובר בין השאר בהנהגת שיעורי חובה במגרש הדרכה מיוחד לרכב דו-גלגלי וכן שיעורים בדרכים עירוניות ובינעירוניות, רכיבה בתנאי דרך משתנים כמו לילה, גשם או ערפל, מבחן מעשי חדש  והכשרה חדשה של מורי הנהיגה".

אפשר היה להמשיך ולתאר מה עוד נכתב באותה הודעה, למשל הבטחות לגבי "כרטיס תלמיד חדש", "תרגול פעולות שנדרשות במקרה של סכנה פתאומית", "תנוחת רכיבה נכונה וזיהוי סימנים המעידים על התפתחות מצב חירום", אבל זה קצת מיותר: כל מי שלמד רכיבה בשנים האחרונות, או מכיר מישהו שעבר "טסט" על אופנוע, יודע שהכל דיבורים בעלמא. יותר מחמש שנים לאחר ההבטחות הגרנדיוזיות הן נותרו על הנייר – ורמת לימוד הנהיגה והמבחן המעשי לא שונים כמעט באף מובן מכפי שהיו נהוגים בארץ בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת.