אם אתם רוכבים בשטח ועדיין לא צפיתם בסדרת סרטי "The seeker" של הרוכב המופלא פול טארס (Pol Tarrés) זה כנראה הדבר הראשון שכדאי שתעשו מיד לאחר שתסיימו לקרוא את הכתבה הזאת.
אם כבר עינגתם את עצמכם עם הסרטונים מעוררי האדרנלין האלה ונגנבתם מן האופן שבו ימאהה טנרה 700 הופך תחת ידיו וגופו של הרוכב האגדתי הזה לאופנוע טריאל קליל – יש לנו מסר ציוני ומרחיב לב להעביר לכם, גם אם הוא לא קשור ישירות לאופנועים.
בתקופה שבה מכונות הרעל הקטארית, האיראנית, הרוסית והסינית משקיעות סכומי כסף דמיוניים ויוצרות למדינת ישראל את התדמית הנוראה ביותר – כמעט לא אפשרי להיות דמות ציבורית פופולרית ברחבי העולם ולהזדהות עם ישראל, ויש לזה מחירים כבדים.
למרות זאת, הרוכב הקטלוני האדיר שכבר ביקר אצלנו חמש פעמים בעבר לא היסס להביע הזדהות עם ישראל במדיות החברתיות שלו, ולא חשב פעמיים לפני שנענה להזמנה נוספת – הפעם בחסות מועדון ימאהה טנרה אשר מופעל על-ידי יבואנית המותג לישראל.
טארס – אחד האנשים העסוקים ביותר בסצינה – הגיע לאחרונה ארצה במסגרת עוד הפקה מושקעת של אנשי Riders For Riders שמוכיחים פעם אחר פעם שכאשר מייצרים ערך לרוכבי השטח הם נענים בהמוניהם ומוכנים לשלם כראוי תמורת התענוג.
איתמר ציפורי ודור שוורץ הפיקו הפעם אירוע בן חמישה ימים שהראשונים בהם הוקדשו לרוכבי המותג והאחרון היה פתוח לכולם, ואם מנסים לנחש איך איש כמו פול טארס מחליט להשאיר באבק את כל מלעיזי ישראל – אפשר אולי לכרוך את זה בפילוסופיה של "המחפש".
סדרת הסרטים הזאת קשורה לחיפוש אחר הלא נודע באמצעות דחיפת הגבולות האישיים, או – בניסוח של טארס עצמו, "המחפש עוסק בהגעה לשום מקום וחוקר קילומטרים אל הלא נודע. בלי חוקים, בלי יעד, רק ללמוד על עצמך בתוך כדי מסע כדי לגלות היכן נמצאים הגבולות שלך".
ומה בתכל'ס? אי אפשר לתאר את זה במילים, פשוט תצפו בסרטים, או שתצפו בהם פעם נוספת. מובטח שהלב שלכם יחסיר כמה פעימות והאגו יצנח בשניים או שלושה קליקים.
ומה בשטח?
בעבר השתתפתי במספר הדרכות של רוכבים נפלאים ובחלקן קיבלנו בעיקר שואו מרהיב וחביב של רוכבי העל, אבל בלי שאפשר היה לקחת משם משהו לחיים עצמם. הפעם, צמוד לימאהה טנרה אקסטרים אדישן, הצטרפתי ליום הדרכה למתחילים וחזרתי עם שלוש תובנות שזכיתי לקבל מטארס ואני מקווה להפנים ככל שאוכל.
1. אהבה עושים לאט
פול טארס טוען ששליטה אמיתית של רוכב באופנוע שלו באה לביטוי המרבי שלה במהירויות איטיות. כאשר רוכבים מהר ישנם מצבים שבהם האופנוע מפצה על טעויות רכיבה, לפעמים הוא מתפזר לכל עבר ובכל מקרה אי אפשר להפגין דיוק ושליטה מוחלטת.
לעומת זאת – אימון על שליטה באופנוע במהירויות נמוכות וקילומטרים רבים של רכיבה איטית מחדירים לרוכב את הדיוק שיועיל לו גם ברכיבה מהירה.
2. ווילי זה ממש לא דבילי
טכניקת הבסיס לרכיבה בשטח היא הנפת החלק הקדמי של האופנוע, או מה שמוכר לנו כ"ווילי", מעל פני כל מכשול. טארס, כיום בן 31, מעיד על עצמו שבמשך 26 השנים האחרונות הוא מתאמן באופן כמעט יום-יומי על ביצוע ווילי, ואת התוצאה אפשר לראות בסרטי "המחפש".
3. תעשו רק את מה שאתם שונאים
כל החיים שלנו מלטפים אותנו עם הרעיון המתעתע והנאיבי של "לעשות רק את מה שאנחנו אוהבים", וזה למרות שגם החוכמולוגים שמספרים לנו על זה יודעים שבמציאות צריך לעשות הרבה דברים אחרים.
טארס שם קצוץ על כל מה שאומרים, וגם בקטע הזה הוא מניח לנו את האמת מול הפרצוף ואומר שאין שום פסול בלצאת לרכוב סתם כדי לרכוב, לפרוק אנרגיות ולפגוש חברים.
אבל אם רוצים להיות רוכבים טובים ומיומנים זה לא יבוא לנו מצפיה בסרטים או מבירות עם חברים אלא מאימונים והזעה. תכל'ס, אין קיצורי דרך. "תתאמנו על הדברים שאתם הכי שונאים. תשקיעו את הזמן ואת המאמצים שלכם בפעולות ובדברים שבהם אתם מרגישים פחות טובים ופחות בשליטה". באופן טבעי אלה בדיוק הדברים שאנחנו הכי פחות רוצים לעשות בדיוק בגלל שאנחנו יודעים שאנחנו לא טובים בהם…
אז בזמן שטארס חזר לחיים החדשים שלו – אלה שהחליפו את רכיבת הטריאל וההארד אנדורו ברכיבת אדוונצ'ר מטורפת, אנחנו נשארים עם שלוש תובנות ששוות זהב ועוד אחת שלמדנו מתוך התבוננות באיש הגבוה והמיוחד הזה.
כל מה שטארס צבר כילד, נער וצעיר שימש אותו היטב לאורך הקריירה שלו אבל אולי לא יוכל לסייע לו בעתיד מול ילדים וצעירים כחושים וספורטיביים. כעת הוא מתמקד במרוצי ראלי-רייד שמעולם לא עניינו אותו בעבר (וכמובן בהפקות מטורפות של סרטים) והוא בונה על תוספת של 10 או 15 שנים לקריירה שלו, ואולי גם על מינוף הידע והיכולת כדי לסייע ליצרניות בפיתוח אופנועים חדשים.
צילום: ניר עמוס
