בתוך שבועות ספורים צפויה ההשקה בישראל של אופנועי 'אינדיאן' האמריקנים, אחד המותגים הוותיקים ביותר, אבל גם העלומים ביותר, בתעשיית הרכב.
לא יהיה זה מוגזם להניח שהיבואנית לישראל, ממש כמו היצרנית האמריקנית החדשה, תרכב על העובדה שאינדיאן היא החברה הראשונה שייצרה אופנועים בארצות הברית, מה שהופך אותה לסמל אמריקני.
גם העובדה שלמשך מספר שנים היו אופנועי אינדיאן האופנועים הנמכרים ביותר בעולם עשויה לשחק תפקיד, אבל רגע לפני שנשמע על כל הדברים האלה במסגרת מהלך השקה והחדרה של מותג חדש לישראל פתחנו קצת את ספרי ההיסטוריה כדי לחטט ולגלות בעצמנו מי נגד מי, מדוע וכיצד?
כפרומו למה שגילינו אפשר לסכם בקצרה ולומר שעד לשנת 1953, שנה שבה אינידאן פשטה רגל ונסגרה, הייתה ההיסטוריה שלה שזורה בהיסטוריה של ארצות הברית ונקשרה למספר שמות ידועים ומפורסמים בתעשיית הרכב האמריקנית.
אינידיאן חוותה תהפוכות רבות ובתוך כדי כך הייתה לאייקון אמריקני וליצרנית שמזוהה עם מנוע V טווין, כנפיים שמכסות את הגלגלים, צבע אדום, עיטור של צ'יף אינדיאני על מיכל הדלק, ומורשת מפוארת של חדשנות וניצחונות במרוצים.
אינדיאן הייתה היריבה הגדולה של אייקון אמריקאי אחר – הארלי-דווידסון, ובמיוחד לנוכח העובדה שבשנת 1931, בתקופת "השפל הגדול", שתי אלה נותרו יצרניות האופנועים האמריקניות היחידות.
בשנת 1953 כיבתה אינדיאן את המנוע והותירה את הארלי לבדה בזירה, אבל חמישים שנים לאחר מכן אופנועי אינדיאן עדיין זכורים לרבים והסמל של הצ'יף עדיין נחשב לאייקון אמריקני.
ניסיונות להשיב עטרה ליושנה החלו כבר בשנות התשעים של המאה הקודמת, ולפני כשש שנים, במהלך שנת 2011, נרכשה החברה שקמה לתחיה על-ידי ענקית התעשייה האמריקנית 'פולריס'.
מתניעים ויוצאים לדרך
אופנועים, כידוע, הומצאו לאחר שגאון ראשון חיבר מנוע בעירה פנימית לשלדת אופניים, ורוב יצרניות האופנועים הראשונות עשו בדיוק את הדבר הזה: עברו מייצור של אופניים לייצור אופניים ממונעים.
אינדיאן הוקמה כיצרנית אופניים בשנת 1897 על ידי ג'ורג' הנדי (George M. Hendee) ונקראה על שמו, ואחד הדגמים שיוצרו על-ידה נקרא 'אמריקן אינדיאן'. שם זה קוצר בהמשך ל'אינדיאן' והפך מהר מאד לשמה של החברה העולה.
להנדי, כך אומרים ההיסטוריונים, בכלל לא היו תוכניות לייצר אופנועים אבל האופניים שלו השתתפו במרוצי אופניים, ולכן הוא פנה אל אוסקר הדסטרום (Oscar Hedstrom) כדי שייסב עבורו אופניים לכלי רכב ממונע אשר ישמש כמכתיב קצב במרוצי אופניים.
מכאן התגלגלו הדברים מעצמם ובשנת 1902 אינדיאן כבר מכרה אופנוע ראשון עם מנוע בעל צילינדר בודד. שנה לאחר מכן שבר הדסטרום שיא מהירות עם האופנוע הזה וניצח מרוץ סיבולת מניו-יורק לספרינגפילד ובחזרה.
הדרך להצלחה נראתה סלולה. עד לשנת 1904 הוצעו אופנועי החברה בצבעים שחור וכחול, ובאותה שנה נוספה להם גם אופציה לצבע אדום. לימים היה הצבע הזה מזוהה כל כך עם אינידאן עד שזכה לכינוי "אדום אינדיאן", ממש כמו "אדום פרארי".
מתפתחים
בשנת 1906 הוסיפו אופנועי החברה לככב במרוצים שונים בארה"ב, אבל באינדיאן עשו צעד חשוב קדימה כאשר הציגו מנוע V טווין אשר הפך למנוע המזוהה ביותר לא רק עם אינדיאן אלא עם קרוזרים בכלל ואמריקנים בפרט.
אנשי אינדיאן הוסיפו לפתח ולחדש באופן קבוע, והציגו טכנולוגיות עדכניות – החל במתלים קדמיים ואחוריים, דרך רגליות רחבות לרוכב (כאלה שמזוהות כיום עם קרוזרים), משאבת שמן אוטומטית ועד לתאורת דרך.
ההצלחה במרוצים נמשכה, כולל זכייה במרוץ באי מאן בשנת 1911. גם המכירות נסקו ובשנת 1913 מכרה אינדיאן מספר שיא של 32,000 אופנועים.
בשנת 1914 הציגה אינדיאן חידוש חשוב שטרם נראה כמותו באופנוע: התנעה חשמלית. למרבה צערה זה לא עבד טוב מספיק ולכן שרד רק באותה שנת דגם.
בשנת 1916 פרש הנדי מאינדיאן אך החברה הוסיפה להתפתח ומהנדסיה הציגו מנוע שאותו כינו 'פאוור פלוס': מנוע V טווין בנפח 1,000 סמ"ק שבאמצעותו הגיע האופנוע למהירות של כ-100 קמ"ש. מנוע זה הפך לאחד ממנועיה האגדתיים ביותר של החברה.
כניסת ארה"ב למלחמת העולם הראשונה, באותה שנה, אילצה את אינדיאן להתמקד בייצור אופנועים לצבא האמריקאי עם הזמנת רכש מרשימה של כ-50,000 אופנועים, שרובם הונעו באמצעות מנוע ה'פאוור פלוס'. אלא שבמקביל לא הצליחה החברה לייצר אופנועים לשוק האזרחי וזה "ייבש" את רשת ההפצה שלה.
רבים מן הסוכנים שמכרו אופנועים מתוצרת אינדיאן נאלצו לפנות את המתחרה ממילווקי והחלו לשווק את הארלי דווידסון, וזאת הייתה נקודת מפנה שבה עברה הארלי את אינדיאן במכירות והייתה ליצרנית המצליחה ביותר בארה"ב. תואר זה לא נשלל מהארלי עד היום.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הציגה אינדיאן את שני הדגמים שמזוהים איתה יותר מכל: 'סקאוט', שהוצג בשנת 1920 והונע באמצעות מנוע V טווין בנפח 606 סמ"ק, ושנתיים מאוחר יותר הוצג ה'צ'יף', עם מנוע V טווין בנפח 1,000 סמ"ק, שהתבסס על מנוע הפאוור פלוס. כדי שלא לבלבל את הלקוחות הוחלף מאותו מועד השם של הדגם ל"סטנדרט".
בשנת 1923 הוחלף באופן רשמי השם של החברה מ'הנדי' ל'אינדיאן', והוצג דגם ה'ביג צ'יף', עם מנוע בנפח 1,200 סמ"ק. כעת כבר היה לאינדיאן קו דגמים מלא שכלל את 'סקאוט', 'סטדנרט', 'צ'יף' ו'ביג צ'יף'.
אנשי אינדיאן השתעשעו גם בפיתוח או ניסיונות פיתוח של דגמים אחרים, בהם אופנוע עם מנוע דו פעימתי חד-צילינדרי, ודגם שנקראת 'פרינס' והונע באמצעות מנוע צילינדר בודד בנפח 350 סמ"ק. אלה לא הצליחו מסחרית וננטשו.
אינדיאן רכשה מספר חברות אחרות ומצאה עצמה מייצרת מגוון מוצרים, בהם מנועים לסירות, מקררים, מתלים למכוניות ועוד.
אחת הרכישות הייתה של יצרנית האופנוועים Ace, שממנה היא לקחה מנוע ארבעה צילינדרי בשורה, כך שבשנת 1927 הציעה אינדיאן אופנועים עם מגוון תצורות מנוע: צילינדר בודד, V טווין וארבעה צילנדרים בשורה.
מחליפה ידיים, תחילת הדעיכה?
משפחת דו פונט הייתה אחת המשפחות העשירות של אמריקה בתחילת המאה שעברה, לאחר שעשתה את הונה בתעשיית הכימיקלים והצבעים. בין השאר החזיקה דו-פונט למשך תקופה לא קצרה במניות השליטה ביצרנית המכוניות הגדולה בעולם – ג'נרל מוטורס.
בשנת 1930 השתלט פול דו-פונט גם על אינדיאן והחליף את כל השדרה הניהולית שלה באנשים שהוצנחו על-ידו מג'נרל מוטורס.
אינידיאן הוסיפה לפתח ולהשיק דגמים חדשים, בהם סקאוט 101 שהיה סוג של הכלאה בין מנוע של סקאוט בתוך שלדה של 'צ'יף', וגם את 'סקאוט פוני' שהונע באמצעות V טווין שנבנה באמצעות החיבור של שני צילינדרים משני מנועי 'פרינס'.
השפל הכלכלי הגדול שהחל עם קריסת הבורסה האמריקנית בשנת 1929 הגיע לשיא בשנת 1933, שנה שבה אינדיאן מכרה 1,667 יחידות בלבד.
למרות זאת, אינידאן שרדה את המשבר והציגה בשנת 1934 שני פיתוחים שהפכו לסמלים שמזוהים איתה עד היום: כנפיים מיוחדות שעוטפות את הגלגלים, והסמל של דמות אינדיאני עם כיתוב שם המותג שהוטבעו על מיכל הדלק.
גם במירוצי אופנועים הוסיפה אינדיאן לקטוף ניצחונות ולהשאיר חותם, למשל ניצחון מפואר בדייטונה 200 המפורסם בשנת 1937.
כניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה שוב גייסה גם את אינדיאן, וכ-5,000 מתוך 10,000 אופנועים שיוצרו על ידה בשנת 1940 נשלחו אל כוחות הצבא הצרפתי. משנת 1941 הופנה נתח הארי של הייצור לטובת הצבא האמריקני ומעט מאד אופנועים יוצרו עבור השוק האזרחי.
לאחר מלחמת העולם השנייה חודש הייצור של אינדיאן 'צ'יף' עבור השוק האזרחי, וכדי להתמודד מול התחרות מאירופה הוצגו ב-1948 שני דגמים חדשים בנפחים קטנים: סקאוט – עם מנוע דו-צילינדרי מקבילי בנפח 440 סמ"ק, ו'אירו' עם מנוע 220 סמ"ק וצילינדר בודד. אופנועים אלה היו ספורטיביים וקלים אלא שהם נחשבו לבלתי אמינים ולכן לא התקבלו באהדה אצל לקוחות ומשווקים.
דגם ה'צ'יף' פותח וקיבל מנוע בנפח 1,300 סמ"ק, הוצגו דגמים חדשים וקלי משקל בשם 'ווריאר' (warrior), אינדיאן גם זכתה במרוצים רבים בין השנים 1950 ו-1953 – אבל כל אלה לא סייעו ולא הצליחו לייצב את החברה מבחינה כלכלית והחברה פשטה רגל בשנת 1953.
קמה ונופלת
כמעט מיד לאחר פשיטת הרגל, ובמשך כמעט 60 שנים, נעשו לא מעט ניסיונות להשיב את הסמל של אינדיאן לחיים ולייצר תחרות להארלי דוידסון, אולם כל אלה לא צלחו.
בשנת 1955 נרכשו שרידי החברה כדי לשווק בארה"ב את אופנועי רויאל אנפילד הבריטיים תחת המותג אינדיאן. ב-1960 החברה שוב החליפה ידיים אך נותרה למשך שנתיים ללא פעילות לפני שהשם נרכש שוב, אבל הייצור של אופנועי אינדיאן לא חודש.
בשנת 1970 נעשה שימוש ציני ומעליב בזכויות על השם שנרכשו מן המחזיקים בו, וזאת כאשר הודבקו על אופנוע טאיוואני קטן נפח ועל אופנועי מיני-בייק איטלקיים. פעילות זאת התקיימה עד לשנת 1977 והופסקה.
סיפור צד הוא זה של הרוכב הניו זילנדי, ברט מונרו, שהחליט לשבור את שיא המהירות לאופנוע בשנת 1967. מונרו, בגיל 68, הצליח לשבור את השיא כשהוא רכוב על אינדיאן סקאוט 600 סמ"ק משנת ייצור 1926, אשר הוסב באופן מאסיבי.
מונרו הגיע למהירות מירבית של 295.45 קמ"ש שעודכנה בשנת 2014 ל-296.25. הוא גם היווה את ההשראה לסרט The World's Fastest Indian שיצא לאקרנים ב-2005, כשאת דמותו גילם אנת'וני הופקינס.
התחלה חדשה
בשנת 1998 מוזגו תשע חברות אמריקניות שונות לחברה אחת אשר רכשה את הזכויות על השם אינדיאן, ולרגע קצר נדמה הייתה שהגאולה הגיעה. החברה המאוחדת הקימה מפעל לייצור אופנועים בקליפורניה, והחלה לייצר דגמים חדשים שנשאו את השמות המפוארים 'סקאוט' ו'צ'יף'.
בשלב ראשון נעשה שימוש במנוע מתוצרת חברת S&S ובהמשך פותח מנוע שנשא שם היסטורי אחר: 'פאוור פלוס'. זה היה מנוע בנפח 1,600 סמ"ק והוא הניע את דגמי החברה בין השנים 2002 ל-2003, אז פשטה החברה את הרגל.
קרן השקעות בריטית רכשה את שרידי החברה ואת הזכויות על השם ושוב שלפה את אינדיאן מן המתים בשנת 2006. החברה אף בנתה מפעל ייצור חדש בצפון קרוליינה והמשיכה מן המקום שבו הופסק הייצור שלוש שנים קודם לכן.
ב-2009 הוצג מנוע פאוור פלוס חדש, בנפח 1,720 סמ"ק, אבל החברה התרכזה בייצור מוגבל ואיכותי ובסדרות ייצור קטנות שלא היוו איום על השחקניות הגדולות בשוק הדו גלגלי העולמי.
באפריל 2011 נרכשה אינדיאן על-ידי חברת פולריס אשר מייצרת בין השאר אופנועי שלג וטרקטורונים, וארבעה חודשים לאחר מכן היא החלה לייצר אופנועים במפעל שלה באייווה שבארה"ב.
זיכיון היבוא והשיווק של אינדיאן לישראל ולחמש מדינות נוספות במזרח אירופה הוענק לחברת דלב מוטוספורט בשנת 2015, וממש בקרוב צפוי להתחיל השיווק שלהם בישראל.
