תעשיית המכוניות הסינית ביצעה בשני העשורים האחרונים זינוק טכנולוגי אדיר, ולא רק שבסין מתקיים כיום שוק הרכב הגדול ביותר בעולם – כמה מיצרניות הרכב שפועלות בה לא נופלות במאום מיצרניות רכב אירופאיות, אמריקניות, יפניות או קוריאניות. למרות זאת – מספר המכוניות הסיניות שנמכרות בישראל בטל בשישים.
המצב בשוק האופנועים הפוך לגמרי. למען האמת, מבחינה כמותית השוק שלנו נשלט מזה יותר משני עשורים על-ידי יצרניות דו-גלגלי טאיוואניות – סאניאנג וקימקו – ולפחות מבחינה היסטורית (אם כי לא בראיה פוליטית-מדינית נוכחית) – טאיוואן הייתה חלק מסין. אבל גם אם מתמקדים רק באופנועים וקטנועים שמיוצרים בגבולות הרפובליקה העממית של סין (שהיא "רק" המדינה עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם כיום) ובדו"ח סיכום המכירות של איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי – ניכר הבדל עצום ביחס לשוק המכוניות ואפשר לומר בקול ברור ש"הסינים כבר כאן".
עיון בדו"ח התוצרים המעודכן שפורסם בשבוע שעבר מגלה שכ-13.1% מסך הכלים הדו-גלגליים שעלו על כבישי הארץ יוצרו בסין, ובמספרים מדובר ב-2,050 כלים מתוך 15,586 דו-גלגליים שעלו על כבישי ישראל בשמונת החודשים הראשונים של השנה. נתון מרשים עוד יותר הוא שכעת מיובאות אלינו קרוב לעשרים (!) יצרניות דו גלגלי סיניות, וזה עוד לפני שדיברנו על מותגים מערבים מוכרים ומובילים כמו סוזוקי, ב.מ.וו, ופיג'ו, וגם מותגים טאיווניים, שמייצרים בסין חלק מן הכלים שהם מוכרים כאן.
נתונים אלה לא אמורים להפתיע כאשר לוקחים בחשבון שבסין פועם השוק הדו-גלגלי הגדול ביותר בעולם ובשטחה פועלים מאות יצרניות של רכב דו-גלגלי שמספקות את הביקוש המקומי. רוב הדרישה בסין היא לכלים קטני נפח ורוב היצרניות הסיניות, בהתאמה, ממוקדות בכלים פשוטים וזולים, עם מנועים בנפח צנוע. אלא שבשנים האחרונות, לא מעט בהכוונה ממשלתית, משנות יצרניות האופנועים הסיניות הגדולות את המיקוד שלהן ומכוונות גם לייצוא. יצרנית סינית כמו CF מוטו, למשל, משקיעה מאמצים במטרה לייצא לשווקים גלובליים ולצורך זה הן רוכשות טכנולוגיה מערבית ומשייפות את העיצוב תוך יישור קו עם האופנות שמוכרות לנו.
גם כאן – מה שמאיץ את התהליך הזה הוא מעבר כלל עולמי להנעה חשמלית וכניסתן של חברות הזנק (סטארט-אפ) כמו ניאו (או בליץ, הישראלית למחצה) שמתאמצות לבסס את עצמם תוך שימוש בהון רב שמגויס ממשקיעים ובבורסות, ברכישת טכנולוגיה עדכנית וניצול של עלויות ייצור נמוכות.
סין, כבסיס ייצור שנהנה מתמיכה ממשלתית גם ברמה הפדרלית וגם ברמת המחוזות – משכה אליה בשנים האחרונות גם את יצרניות האופנועים המבוססות – כל היפניות, רוב האירופאיות ואפילו הארלי דוידסון האמריקנית, וזה אומר שלישראל מגיעים – למשל – בנלי או FB מונדיאל אשר קמו לתחיה ומתהדרים בעיצוב איטלקי, טכנולוגיה מערבית, והרכבה סינית.
בחינת דוח המסירות מעלה שסאניאנג וקימקו עדיין ממלאות כמעט מחצית מסך המסירות של כלים דו-גלגליים שמגיעים לכאן מסין: 856 כלים של סאניאנג, שהם כמעט רבע מ-3,531 הכלים שהיצרנית מסרה בישראל מתחילת השנה, ו-289 כלים מתוצרת קימקו, מתוך 2,276 כלים שהמותג מסר בסך הכל.
בין המותגים המערביים שמייצרים גם בסין אפשר למנות, למשל, 39 כלים של ב.מ.וו (הקטנוע C400) מתוך 329 דו-גלגליים שנושאים את סמל הפרופלור, וגם 107 מתוך 118 הכלים של פיג'ו הצרפתית לכאורה (כיום בבעלות הודית). בין היפנים בולטת סוזוקי עם 66 כלים סינים מתוך 345 כלים בסך הכל (ויסטרום ו-GSXR- בנפח 250 סמ"ק) וזה מסתכם כמעט ב-20%.
ומה לגבי מותגים סינים "אמיתיים"? ובכן, אלה ברובם מוכרים עדיין במספרים מאד קטנים ובכל זאת כמה מהם בולטים ויש להם פוטנציאל לנגוס נתח משמעותי מן השוק הדו-גלגלי. המותג הבולט בין אלה הוא בנלי, האיטלקי לשעבר, אשר שייך כיום לחברת קיאנג-ג'יאנג ששייכת לאימפריית הרכב הסינית ג'ילי (אשר מחזיקה גם בבעלות ב'וולוו' וב'לוטוס', וגם ב-10% ממרצדס). בנלי מצליחה לא רע בשוק המקומי מזה מספר שנים, ועם 153 כלים שנמסרו כאן מתחילת השנה היא מקדימה מספר מותגים ידועים ומבוססים ממנה.
בליץ, מיזם ישראלי לכאורה, מייצר את הקטנועים שלו בסין והעלה עד היום על כבישינו 121 כלים חשמליים, ואילו ניאו הצעירה מסרה כאן עד עכשיו 79 כלים.
CF מוטו, שמוכרת בעיקר מתחום הטרקטורונים, העלתה בשנים האחרונות הילוך בתחום האופנועים, והשנה מסרה כבר 75 כלים. FB מונדיאל, שמייצרת אופנועים בעיצוב איטלקי קלאסי ומייצרת במפעל של פיאג'ו בסין, מסרה בינתיים 31 כלים, ולצידה אפשר למצוא מותגים פחות מוכרים כמו, למשל, Voge אשר מסרה 31 כלים, סאניה שמסרה 41 יחידות, לונג'יה עם 12 כלים, או טארו וקיוואי עם 11 כלים כל אחת. ממש לאחרונה הצטרפה לחגיגה 'זונטס', שמיובאת על ידי חברת ליגל יבואנית דוקאטי.
כאשר סוכמים יחד את כל אלה מתקבלת מסה משמעותית של כלים סינים שכבר נמכרו אצלנו, ואם אתם חשים שזאת רק תחילת המסיבה – אתם לא לבד. למותגים סינים יש פוטנציאל עצום לפרוץ קדימה, ומה שיותר חשוב – כעת גם קיימת דחיפה ממשלתית סינית שיוצרת אצלם מוטיבציה לייצוא.
אסור לסיים בלי מילה אחת על השוק ההודי, מדינה שבתוך שנים אחדות תעבור את סין מבחינת היקף האוכלוסייה, ובה מוקמת כעת תעשיית דו-גלגלי אדירה. בסיכום שמונת החודשים הראשונים של השנה יובאו מהודו רק כ-300 כלים, אבל רובם אופנועים מתוצרת ב.מ.וו, הוסקוורנה ורויאל אנפילד. במקביל, ימאהה ופיאג'יו מייצאות אלינו גם מויאטנאם, ואילו הונדה, ימאהה, וטריומף מייצאות לכאן מתאילנד.
