שורה ראשונה תחילה
'סטורם בי' של סור-רון מעוצב כאופנוע אנדורו מקצועי ומורכב מרכיבים איכותיים. גרסת הסופרמוטו מציעה שילוב של אופנוע כביש ואנדורו, המון כח וכיף ומחיר אטרקטיבי. אלא שמעל הכל מרחפת עננת חרדת הטווח.
חשמל? באמת?
בסוף שנת 2022 אנחנו נמצאים הרבה אחרי נקודת ההכרעה בשאלה אם יהיו או לא יהיו אופנועים חשמליים. כעת ברור כבר שלא רק שאופנועים חשמליים הם כאן כדי להישאר, הם אף עתידים להשתלט על כל פינה וכל נישה שמאוכלסות כעת על-ידי אופנועים עם מנועי בעירה, ואף ליצור לעצמם פלחי שוק חדשים ומעניינים.
השאלה הפתוחה היחידה היא מתי בדיוק כל זה יקרה ויותר חשוב: באיזה קצב נגיע לשם? למגינת ליבם של רוכבים רבים זה לא יהיה תלוי בהיצע ובביקוש או בהעדפות שלהם, אלא ברגולציה מחד ומאידך בקצב ההתקדמות הטכנולוגית.
תעשיית הרכב כולה נמצאת במגמת שינוי ומנוע הבעירה עומד בפני הכחדה בגלל ההחלטה של רוב מדינות העולם לאסור את המכירות שלו החל מן השנים 2030-2035, שזה ממש "מעבר לפינה" במונחי תעשיית הרכב. שלא כמו בעבר, אופנועים לא יזכו להקלות ביחס למכוניות, והם יצטרכו להתחשמל או להתקפל.
המפסידים מן המהלך הבלתי נמנע הזה הם אופנוענים שמכורים לרעש, רעידות וריח של עשן, או להרגלים ישנים, ובקיצור, כל מי שקנה 'אקרופביץ" כדי שכל העולם יידע שהוא קיים. הבעיה היא שאם בחמש השנים הקרובות לא תושג פריצת דרך טכנולוגית בתחום הסוללות – כנראה שגם האופנוענות תצא נפסדת.
הדור הראשון של אופנועים חשמליים כבר שוחרר לשוק, ואנחנו לא מדברים רק על יצרנים חדשים וייעודיים כמו 'זירו' ו'אנרג'יקה' אלא כמעט על כל היצרניות הוותיקות והמוכרות: הארלי-דוידסון, ב.מ.וו, ק.ט.מ, הוסקוורנה, טריומף, הונדה, ימאהה – וכמעט כל השמות המוכרים האחרים. מעטות בלבד מבין יצרניות האופנועים הגדולות לא הציגו כבר אופנוע או קטנוע חשמלי, ואלה שטרם חשפו אחד כזה שוקדות ממש ברגעים אלה על הפיתוח שלו ויציגו אותו בקרוב.
עידן ההנעה החשמלית ישנה את התחום הדו-גלגלי באופן די דומה לשינוי שמתחולל בתחום המכוניות. מנוע בעירה פנימית הוא מוצר מתוחכם ומוגן בהמון פטנטים, וכדי לייצר אותו נדרשים ידע מטלורגי ואמצעי ייצור יקרים – וזה יוצר רף כניסה מאד גבוה וקשוח. מנוע חשמלי, לעומת זאת, הוא המנוע הנפוץ ביותר בעולם ויש מאות אלפי יצרנים שמסוגלים לייצר כאלה.
תוצאות המהפכה כבר ניכרות בשטח: את מספר היצרנים שמייצרים כיום כלים דו-גלגליים בייצור סדרתי מסחרי אפשר למנות על אצבעות כל הגוף ולכל היותר להיעזר בחבר או חברה. לעומת זאת, רשימת היצרנים ובתי המלאכה שמייצרים כלים דו-גלגליים חשמליים מונה כעת כבר מאות רבות, ואפילו כמה אלפים – תלוי את מה ואת מי סופרים. למעשה, כל אחד שיכול לבנות שלדה ולהתקין עליה כידון, שני גלגלים ומנוע חשמלי עם מערכת בקרה וסוללה – יכול כעת לייצר אופנוע.
מצד שני זה לא באמת כל כך פשוט מפני שכדי להניע את הדבר הזה צריך חשמל, כלומר סוללה, ובטכנולוגיה הנוכחית אפשר לקבל מעט מאד "טווח לקילוגרם סוללה". אופנוע הוא יצור הרבה יותר רגיש למשקל מאשר מכונית, ועד שיוצעו לנו סוללות עם צפיפות אנרגיה טובה יותר אנחנו תקועים עם המון משקל או עם כלום טווח רכיבה.
תכירו: Sur-ron
מי שמדגים נהדר את התקוות והמגבלות של האופנוע החשמלי בסוף 2022 הוא סור-רון 'סטורם בי' – בין האופנועים הבודדים כיום שהונדס מראש לרכיבת שטח וכביש. סור-רון (Sur-ron בחלק מן השווקים, Surron באחרים) הוא מותג של חברת CQT הסינית אשר הוקמה בדיוק לפני 8 שנים במטרה "לפתח ולייצר אופנועים ואופניים חשמליים עם ביצועים גבוהים ולהפוך את הרכיבה על אופנועים ואופניים חשמליים לפופולריים". החברה גייסה כ-4.8 מיליון דולר והתמקמה בשתי נקודות מפתח בסין: בעיר צ'ונגצ'ינג שנחשבת ל"בירת תעשיות האופנועים הסינית", ובעיר האנגג'ואו, שנחשבת לבירת המסחר האלקטרוני הסיני. באתר הראשון מפותחים ומיוצרים האופנועים והאופניים, ובאתר השני מפותחת המערכת האלקטרונית.
בשנת 2019 רכשה חברת Ninebot הסינית את נתח הבעלות העיקרי ושליטה בחברה, ואם השם הזה לא אומר לכם הרבה זה בסדר, מפני ש'נינבוט' מוכרת יותר כ"סאגוויי" (Segway), שאותה רכשה בשנת 2015 ומאז היא ממותגת תחת שמה.
היעד העיקרי של CQT הוא יצוא. לפני חמש שנים הם הציגו אופנוע ראשון מייצור סדרתי שנקרא 'Light Bee' ונראה יותר כמו אופני שטח מאשר אופנוע, וכעבור שנתיים כבר מכרו אותו ב-53 מדינות ברחבי העולם. בשנת 2020 השיקה החברה דגם שני, Storm Bee", שכבר נראה כמו "הדבר האמיתי" ומעוצב לשלוש גרסאות: אנדורו, מוטוקרוס, וסופרמוטו – שאותה לקחנו למבחן ראשון בישראל.
אגב, ממש לאחרונה סור-רון השיקה דגם שלישי בשם 'Ultra Bee' והוא מגשר על פער הגדלים בין שני הדגמים הראשונים ומאתגר עוד יותר את הגבולות שבין אופנועים לאופניים.
במאמר מוסגר נזכיר רק שלפני חודשים אחדים רכבנו ובחנו את רוב הקטנועים החשמליים שמוצעים כיום בישראל. גילינו, ראשית לכל, שהתעשייה בהחלט מסוגלת לנפק כלי תחבורה יעילים לשימושים עירוניים וכן שבכלים כאלה קל להשתמש בסוללות מתחלפות – גם אם זה בא על חשבון נפח מטען. מצאנו גם שאלות פתוחות סביב נושאי תשתית הטעינה (ובעיקר משך הטעינה) והמחיר.
מצד שני, הסתבר גם שתוצרת סין (כולל טייוואן) השתלטה באופן גורף על התחום ופתחה פער לפני שאר העולם. כעת, כאשר אנחנו מביטים בעיצוב ובאיכויות החלקים וההרכבה של סור-רון 'סטורם בי' – ברור לנו שצריך למחוק את כל מה שאי פעם חשבנו על סין ועל סינים.
העיצוב של סור-רון מזכיר אופנוע אנדורו מקצועי בנפח 125 סמ"ק. הוא צר וקצר, ושוקל 130 קילו כבדים למדי ביחס לאופנועי אנדורו מקצועיים קטני נפח. עם זאת, מרכז הכובד מרגיש נמוך. הוא נמכר בישראל עם צמיגים דו-שימושיים קרביים יחסית וזה מאפשר לרכוב איתו בכביש ובשטח כאופנוע דו-שימושי. לגרסת הסופרמוטו יש גלגלים במידות 19 אינטש מלפנים ו-17 מאחור, במקום 17 אינטש משני הצדדים, וזה אומר שהוא נמצא אי שם באמצע הדרך בין אופנוע כביש לבין גרסת האנדורו המקבילה (18-21 אינטש). התוצאה, בהתאם, היא פשרה בדמות כלי עם מושב אנדורו צר וקשיח שהפך לדו-שימושי קרבי, והוא מגהץ את השטח פחות טוב בגלל מידות הגלגלים.
אפשר לבחור בין שלושה מספר מצבי "לחץ" על המערכת החשמלית, ולמצב "ספורט" יש אפילו פיצ'ר דמוי "טורבו", אבל גם במצב האמצעי התרוקנו לנו 35% מן הסוללה רק על קטע הדרך שבין דרום תל אביב ועד לקצה הדרומי של נתיבי איילון במהירות נסיעה קבועה של כ-115 קמ"ש. לאזור אשדוד הגענו עם 13% מאד מלחיצים שנותרו בסוללה, ובתוך כך שהמערכת האלקטרונית מפחיתה את מהירות הנסיעה באופן יזום.
במשך ארבעה ימים רכבנו בכביש ובשטח, וגילינו מצד אחד איכויות חומרים והרכבה שלא מביישות אף מותג פרמיום, וגם ארגונומיה מרשימה שחושלה על-ידי מי שמבינים ברכיבת אנדורו, ומצד שני כלי שדורש "תדלוק" תכוף בגלל טווחי רכיבה קצרים מידי. נכון, קשה להתגבר על הנטייה לסחוט מצערת במצב ספורט שבו מתקבל כלי עם עוצמות של ארבע-פעימתי בנפח 500 סמ"ק על משקל (כולל סוללה) של דו-פעימתי 125 סמ"ק, אבל גם כאשר ממש התאמצנו להתנהג יפה ולחסוך אנרגיה קיבלנו כלי די מוגבל במרחק הנסיעה המרבי שלו. אגב, הכוח לינארי וחזק עד למהירות של 110 קמ"ש, שם הוא "משתטח".
כרוכב צריך להתרגל לאופי העברת הכוח לגלגל האחורי וגם לעובדה שהסינים ניצלו את העובדה שאין מצמד כדי לנצל את המקום הפנוי לידית בלם לגלגל האחורי, כמו בקטנועים. הרבה יותר קל להתרגל לרכיבה השקטה ונטולת הרעידות– על הכביש ובשטח. פס הקול הרגיל של פמפום בוכנתי מוחלף כאן בזמזום עיקש ונוכח שמתגבר ככל שהמהירות עולה ועושה חשק לפתיחה נוספת של המצערת.
ברכיבת סופרמוטו על אספלט עם אחיזה טובה מתקבלת תחושת כוח טובה מהמנוע והגלגל האחורי מגיב בשמירה יוצאת דופן על רדיוס הסיבוב. ביציאה מפניות מתקבלת תאוצה החלטית בכל מהירות וזאת תחושה קסומה. עם זאת, הקשר בין סיבוב המצערת לבין תגובת המנוע מעומעם ולא מעניק את התקשורת המוכרת ממנועי בעירה.
הפעלת בלמים מבטלת לחלוטין את כוח המנוע ומכניסה לפעולה בלימת מנוע מורגשת, ובסך הכל מתקבלות תאוצות ואחיזת קרקע שמאפשרות קצב תנועה נוח עד מגניב מאוד.
הצרה הכי גדולה היא שלאורך כל הרכיבה נמצאים בחרדת טווח מתמדת, עם עין על מד הטעינה ומוח שמוטרד בשאלה "האם נגיע אל היעד?" זה נובע מטכנולוגיית הסוללות הנוכחית שגוזרת סוללה כבדה שעדיין לא אוגרת מספיק אנרגיה לרכיבה נטולת לחצים. היא מסתיימת מהר מדי ויחד עם משך טעינה ארוך זה מגביל את האופנוע הזה לקהל קטן ומאד ממוקד.
הסוללה מסיבית מאד ושוקלת כ-30 קילוגרם, כלומר שאין אפשרות לקחת כזאת בתרמיל גב כדי להכפיל את הטווח, וכדי להוציא אותה ממקומה יש לפתוח כמה חלקי פלסטיק וברגים באופן לא הכי קל או אינטואיטיבי.
סור-רון 'סטורם בי' עולה 42,900 שקלים (מחיר רגיל, לפני מבצעים מיוחדים) שזה הרבה אבסולוטית אבל פחות יקר ביחס לכלים דומים עם מנועי בעירה, אבל הטווח השימושי הקצר שלו, ומשך טעינה ארוך של 4 שעות, מגבילים אותו למי שמחזיקים ברישיונות נהיגה ל-125 סמ"ק, או למי שיכול ורוצה לרכוב ליד הבית. כל האחרים ייאלצו להמתין לסוללות חדישות יותר שיספקו טווח משופר.
