ההנהלה של ה'נורבורגרינג' – אחד ממסלולי המירוצים המפורסמים ביותר באירופה ובעולם כולו – הודיעה ביום חמישי האחרון על איסור חדש, אולי גם מפתיע, על כניסה ונסיעה של אופנועים בימי המסלול הפתוחים – כפי שהיה נהוג במשך שנים רבות.
הסיבה הרשמית היא "שיקולי בטיחות", אבל מכיוון שהחלקות ותאונות הן חלק לא נפרד מן הפעילות של כל מסלול מרוצים יש מי שטוענים שהסיבה האמיתית לאיסור החדש היא כלכלית. בעוד שבמרבית המקרים החלקה או תאונה של מכונית דורשת לכל היותר הוצאה של צוות גרר וניקוי, תאונות אופנועים דורשות במקרים רבים פינוי רפואי וסגירה של המסלול כולו לפרקי זמן ממושכים יחסית.
בפוסט שפרסמו מנהלי המסלול במדיות חברתיות הם כותבים: "שינויים חשובים בטיולי התיירות לאורך הנורבורגרינג… הבטיחות שלך היא בראש סדר העדיפויות שלנו. לכן ניתחנו באופן אינטנסיבי את ההשתתפות המשותפת של מכוניות ואופנועים ושוחחנו עם מומחים לגבי החורף.
התוצאה: דינמיקת הנהיגה השונה של דו-גלגלי וארבעה גלגליים מהווה סיכון לאי הבנות – במיוחד עבור רוכבי אופנוע. על מנת להפוך את חווית הנהיגה לבטוחה יותר עבור כולם, מכוניות ואופנועים יופרדו באופן קפדני בעתיד…".
עוד הם כותבים שהם החליטו לבנות הצעה חדשה לרוכבי אופנועים "כך שיוכלו ליהנות מחוויית נורבורגרינג בצורה בטוחה ככל האפשר".
המשמעות המעשית היא שהחל מעתה באירועי הנהיגה האייקונים של ה"נורדשלייפה", או "הגיהנום הירוק" – שבהם כל בעל רכב יכול לשלם כמה עשרות אירו ו"לתת בגז" על מסלול שאורכו כ-21 קילומטרים של כביש אגרה ציבורי – יכולים לנהוג רק במכוניות (או משאיות).
רוכבי אופנועים יכולים לרכוב על המסלול רק במסגרת "רכיבות מודרכות במסגרת אימונים שמאורגנים באופן מקצועי", וארבעה מפגשים של יום שלם כבר מוצעים לרוכבים במהלך השנה הנוכחית.
עוד כותבים המארגנים ש"רוכבי דו-גלגלי יכולים גם לרכוב על מסלול הגרנד פרי הקצר והמודרני יותר (שאורכו כ-5.1 קילומטרים), ובמהלך השנה נקבעו 38 מועדים כאלה, עם קטעים בלעדיים לאופנועים".
מכורים לגבס
רכיבת מסלול מאפשרת לכל רוכב להתקרב אל המגבלות שלו באופן הרבה יותר בטוח מאשר על כביש ציבורי, ואין צורך להרחיב את הדיבור על המובן מאליו: כל רוכב דו-גלגלי מבין לבד את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו מידי התנעת מנוע.
השאלה האתית המתבקשת – שכמובן לא תיפתר כאן – היא היכן עובר הגבול בין הנכונות שלנו לסכן את עצמנו תמורת ההנאות שאנחנו בוחרים לעצמנו לבין הזכות של כל מיני "מערכות" – החל מחוקי מדינה וכלה בתקנות של מסלול מרוצים – להגביל את הסכנות.
הנהלת נורבורגרינג, למשל, לא אוסרת מאופנוענים ואופנועים לרכוב על המסלול אלא מגבילה (מאוד) את מספר ההזדמנויות לעשות את זה לימים ספציפיים שמיועדים לאופנועים בלבד, ו/או לרכיבה תחת הדרכה של מדריכים שצריך לציית להם. זה כמובן מייקר את הסיפור כולו ואולי אף ימנע מרבים את התענוג ולכל הפחות את הספונטניות, ומן הסתם גם יפיח תיאוריות קונספירציה על כך ש"הכסף מדבר".
מנתונים שקיבל מגזין הרכב Road & Track ממשטרת גרמניה עולה שבשנת 2018 נודע למשטרה על 90 תאונות עם הרוג אחד, 15 פציעות קשות ו-18 פציעות קלות; בשנת 2019 דווח על 84 תאונות, עם 18 פצועים קשה, 15 פצועים קל וללא הרוגים; בשנת 2020 דווח על 67 תאונות, עם הרוג אחד, 10 פצועים קשה ו-11 פצועים קל; בשנת 2021 דווח על 76 תאונות, עם הרוג אחד, 28 פצועים קשה ו-13 פצועים קל. מבין אלה, רוכב אופנוע אחד נהרג בשנת 2022.
סביב כל רוכב שנפגע – בין אם על כביש ציבורי או על מסלול – יש לא מעט מערכות משפחתיות, חברתיות, כלכליות וחוקיות שמושפעות מן האירוע. מצד שני – זה נכון גם לגבי הרבה פעילויות אחרות בחיים שלנו ולגבי כל אחת מהן עולה אותה שאלה: חופש הפרט לעומת טובת הכלל (או מה ש"המערכת" תופשת כ"טובת הכלל).
צילומים: youtube, Nürburgring
