את אריק בר ארז אני פוגש בזמן אחד מאותם גלי חום של שלהי חודש יולי, ב'חושה' מוצלת שממוקמת מאחורי בית הוריו, בכפר סירקין. מאחורי ה'חושה' ממוקם קרוואן ולפניו טנדר שברולט גדול ממדים.
הגעתי לכאן כדי לפגוש ביצירה המוטורית של בר ארז ואנחנו מקיימים ראיון קצר בחוץ, בשיא החום, עם כוס קפה שחור ושדה ריק מול העיניים, והכל כדי להבין את הרקע לכל הסיפור הזה.
אז מי זה אריק?
אריק בר ארז, או-טו-טו בן 43, גדל ומתגורר בכפר סירקין. כרגע הוא עוסק באומנות, אחרי עבודה בהייטק (ואולי גם לפני…) בתחום פיתוח מוצר: "בחומר, לא לשבת על מחשב. סדנאות, פלסטיק, עץ, קצף. פיתוח פיזי", הוא מדגיש.
אז מה הקטע של הקרוואן? "זה היה החלום שלי הרבה שנים, עוד מן התקופה שבה נהגתי ב'טויוטה הי אייס' שנת 78 לאורכה ולרוחבה של אוסטרליה. הרעיון שקסם לי היה להגיע לכל מיני מקומות, וכשבא לך אתה פשוט מסתובב והבית איתך. אתה יכול להחליף חצר מתי שבא לך. זה השלב שבו נשתל הזרע של קרוואן, אבל לקח לי הרבה שנים עד שהגעתי למקום שבו אני ממש יכול לעשות את זה. עד אז עבדתי בחברת הייטק וגרתי בדירה שכורה."
מה הביא את השינוי?
"בגיל 32 הייתי "על הקשקש מלסגור את הבאסטה". יום אחד אתה מתעורר כשהחיים שלך מתהפכים ב-180 מעלות ואתה אומר: "אם אני יוצא מפה יהיה מעניין". היתה דרמה רפואית גדולה שכללה ניתוח בגזע המוח ולאחר שיצאתי מזה אמרתי לעצמי: "או קיי, הבנתי, החיים יכולים להסתיים בשנייה וחצי. השאלה עכשיו היא מה תעשה איתם?".
"הגשמת חלומות היא משהו שלא יכולתי לוותר עליו. לא יכולתי לשים את החיים שלי, כמו שאני חושב עליהם, בצד, ולחיות חיים רגילים עם שכר דירה וכל הקשקושים. ואז החלטתי ש"יאללה, מתחילים לחיות. איזה חלומות בא לך להגשים?", ופשוט ללכת לעשות את זה בלי לפחד. כך התגלגלתי בכל מיני מקומות, ואז, לפני שנתיים וחצי, התחלתי למדוד את הבית שגרתי בו ושאלתי את עצמי במה אני באמת משתמש? מה אני באמת צריך?
הבנתי שאני צריך סלון קטן, ספה, מטבחון, שירותים ומקלחת, ושאני רוב הזמן בכלל מחוץ לבית. ככה התחלתי לתכנן את הקרוואן, שנה לאחר מכן היה קרוואן מוכן, והנה אני פה עם הקרוואן שלי בחושה. פעם בכמה זמן אני יוצא לטיול של כמה ימים כדי "להחליף חצר", וזאת חוויה גדולה".
אריק מצביע על הטנדר שחונה מול הקרוואן ואומר: "גורר את הקרוואן עם המפלץ הזה – שברולט סיירה עם מנוע 6.5 ליטרים".
מה הרקע שלך עם אופנועים?
"אופנועים זאת "מחלה" שהתחילה בגיל 20 כחלק מהרעיון שלי להתנסות כל הזמן ולנסות דברים שונים. האופנוע הראשון הגדול שהיה לי היה קאסטום שקניתי מאחי . זה היה מוטו גוצי 'פלורידה 650' ששכב עזוב בקן נמלים והיה גם האופנוע הראשון שבניתי. פרקתי אותו לגורמים בחדר הילדות שלי עד לרמת הבורג, הרכבתי בחזרה ובניתי הכל מחדש.
לאחר חודש וחצי האופנוע היה במצב רכיבה. קניתי אותו מאחי ב-3,000 שקל ומכרתי אותו ב-17,000 אחרי חודשיים.
אחרי זה היה לי בכל פעם פרויקט אחר, בין אם אופנועי ספורט או שטח. בכל פעם אתה מגלה את הקצוות שלך ומנסה דברים אחרים. אתה אומר לעצמך: "פה כנראה אסיים את הקריירה. אולי כדאי שאעבור מכביש לשטח?", ופתאום, יום אחד, הגיע הסופרמוטו. שאלתי מה זאת החיה המוזרה הזאת?, והאמת שאם זה היה ספורט שהייתי יכול לעשות כל יום, זה מה שהייתי עושה.
אחרי המוטו גוצי שיפצתי סוזוקי DR650RS שאותו המרתי לסופרמוטו, והיה גם סוזוקי DR ביג 750 שבניתי יחד עם חבר.
ביום יום אני מתנייד על 'אקס אוו', שהוא קטנוע שימושי לאללה. פשוט נוח ו"נגמר הסיפור". אין לו אקסטרות, אבל מגניב.
מתי עברת לאומנות?
"רציתי לעשות את זה במשך תקופה ארוכה, וכמו שאתה רואה סביבך גם עשיתי את זה כל הזמן. כל מה שאתה רואה פה זה דברים שעשיתי.
בניתי את כל החושה, את תנור העצים, המדפים, העצים, המנורות, הדק, השירותים, כל מה שיכולתי לבנות בידיים. גם את הבנייה בתוך הקרוואן ביצעתי בעצמי. גם בחיים המקצועיים תמיד הייתה בנייה מחומר. אתה יושב על קונספט חדש, החל ב"שלב המפית", ואתה חושב איך לגשת לזה ואיך אתה בונה אותו. משהו על הגבול של בין מעצב למהנדס.
פתאום החלטתי שבא לי קצת מנוחה וללכת לעשות קצת תשוקה. להתחיל לפסל מתכת, לקנות רתכת, ערכת גז, סדן, ופשוט להתחיל לעשות.
פתאום אתה מגלה שזאת תשוקה מטורפת, שזאת הנאה צרופה: לעבוד בברזל, לאסוף ג'אנק חלוד אמיתי מכל מיני חצרות ובצדי הדרך. כשאתה עוצר ומרים דברים אנשים מסתכלים עליך ואומרים 'מי זה המשוגע הזה?'
אבל אני מוצא את עצמי יושב מול ברזלים חלודים שמבחינתי יש להם מלא אופי לאחר שכבר עשו מלא דברים ב"חיים" שלהם: מחרשות, סירים, שרשראות וכל מיני דברים שאנשים זורקים. אתה מסתכל וקולט את האופי שלהם, חושב "מה אני יכול לעשות עם זה", ומתחיל לעשות.
אז מה הקשר לאופנוע ולחלודה?
"קודם כל יש את טטנוס מטאל ארטס, הסדנה שלי, שהיא בשלבי הקמה. מעבר לכך, ידעתי כבר מזמן שבא לי לבנות 'אופנוע פרויקט' נוסף. האופנוע הוא שילוב של שניהם.
ידעתי שרציתי לבנות אופנוע שהוא יצירת אומנות נוסעת ולא משהו סטנדרטי. להביא את טטנוס ואומנות החלודה לאופנוע נוסע בכביש, שהוא אמיתי. רט-בייק."
כשמסתכלים מרחוק על האופנוע של אריק רואים עוד רט בייק. זה לא משהו חדש, אבל כשמסתכלים על האופנוע לאחר שרואים את העבודות שהוא מבצע בסדנה מבינים עד כמה הקשר בין האופנוע לאומנות שלו הדוק.
"קניתי את האופנוע מחבר. זה קוואסאקי VN800 שנת 96 עם 70,000 ק"מ. מבחינה מכנית הוא נהדר. שמתי אותו בצד ונסעתי לטייל בארה"ב, ובינתיים "התבשלתי" עם מה אני רוצה שהוא יהיה. למרות שאתה חושב שאתה יודע מה אתה רוצה, תוך כדי עבודה הדברים מתפתחים והפרויקט תופס חיים משל עצמו.
עיצובית החלטי לטפל בו באופן יסודי. אם אני יכול לבנות דברים מאפס, זה מה שאעשה, גם אם זה דורש התחכמויות מכניות כאלה ואחרות. כך, למשל, הפנסים בנויים מאפס: הקדמי, לדוגמא, שימש במקור כאנך בבנייה, ובאמצעותו בדקו האם הקירות ישרים. מצאתי אחד כזה והרכבתי את כל הפנס הקדמי לתוך האנך. בניתי את כל מה שהיה צריך כדי להפוך את האופנוע ל"משהו אחר".
הפנס האחורי היה קופסאת קקאו עתיקה, משנות ה-50 או ה-60, שהפכה לפנס לדים מתפקד.
רגלית הצד, המושב, הכנפיים, האגזוזים, רובם בנויים מאפס. את מערכת החשמל שיניתי לגמרי – כל המערכת עברה מתחת למושב החדש.
מה הקטע עם החלודה?
אנשים מקשרים מייד חלודה לטטנוס, אבל טטנוס הוא בכלל חיידק שחי בתנאי סביבה ללא חמצן, ולכן נקשר לדברים חלודים שקבורים באדמה. למען האמת הטטנוס סתם מוציא שם רע לחלודה…
אני רואה בחלודה אופי, ולכן, למרות שבמקור האופנוע היה במצב כמעט חדש, רציתי להפשיט אותו מהצבע ומן הניקלים ולגרום לחלודה ולהתפתח בצורה מהירה.
יש כל מיני שיטות ליצירת חלודה, אבל אני עבדתי לפי תחושת בטן ולקחתי מן הספר שלי מי חמצן, ערבבתי אותם עם מים, והשפרצתי על האופנוע. תוך שעות נוצרה חלודה, וכעבור חודשיים שבהן היא הייתה פעילה שטפתי את כל האבק וניקיתי, "סגרתי" הכל עם לכה וכך נשמר המראה.
אני מת על זה כי יש לזה מלא אופי. זה לא מראה שגרתי. אנשים בטוחים שעצר לידם אופנוע משנת 48. הרעיון היה לקחת משהו סטנדרטי, ולא משנה אם אתה אוהב קאסטומים או לא – פשוט לא תוכל להתעלם ממנו. וזה קטע, כי מצלמים אותך ברמזורים או לוחצים לך את היד בתחנות דלק. גם כשאתה מגיע למפגש ועומד ליד הארלי של 200 אלף ש"ח, הקהל עובר מיד אליך. זאת יצירת אומנות נוסעת, זה הקונספט שבא לי וגם ייצג את האומנות שאני עושה.
